Medical Marijuana Evaluations

בלוג כתיבה אישי – החיים עם חרדה חברתית

מאת: צחי

בואו נדבר על זה, חרדה חברתית. הרבה אנשים נוטים לחשוב, או יותר נכון לומר, שכל החרדות למיניהן נמצאות בראש ולא קיימות באמת. כשאדם מפחד מאינטראקציה עם אנשים אחרים, לרוב יחשבו עליו שהוא ביישן, סנוב או מתנשא. אך האם חשבת על זה לעומק פעם? אולי האדם הזה סוחב איתו חרדה חברתית, ובאמת מפחד ליצור אינטראקציה ראשונית?

על פי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות, יש שמונה קריטריונים שחייבים להתקיים כולם, כדי שאדם יאובחן בחרדה חברתית. מעולם לא אבחנתי על ידי הסמכות המקצועית שיכולה לקבוע האם אני חרד חברתית, אבל אדבר אתכם גלויות – אני לא זקוק לאבחנה הזאת, אני יודע שיש לי חרדה חברתית, ואני יודע שהיא מקשה עליי לנהל אורח חיים כאחד האדם.

רבות הפעמים שאני רוצה לדבר, יש לי המון מה לומר, אך אני לא מצליח לדבר. וזו בדיוק החרדה. אני לא מפחד מתגובה, אני לא מפחד שילעגו לי, אני לא מפחד מביקורת – אני פשוט לא מסוגל לדבר. הייתי בסיטואציה הזאת כל כך הרבה פעמים, גיבשתי לעצמי תכנית, עודדתי את עצמי לדבר ולא לשתוק, ניגשתי וברגע האמת – קפאתי במקום, חנק סוגר על גרוני. בסוף יוצא שאני תמיד שותק.

החרדה הזאת מלווה בפחדים וחששות, וזה מתבטא בעיקר ביצירת חברויות חדשות, וכמובן בפנייה לבנות המין השני. מעולם לא היה לי את האומץ לגשת לבחורה ולהציע לה לצאת איתי, או אפילו רק להיות ידידים. הפחד תמיד משתק אותי, כשאני רוצה לגשת ולדבר, אני מרגיש חנק שסוגר על הגרון שלי, מעין מחסום שמונע מן המילים לבקוע מהמחשבה אל פי, ואין משהו שיפרוץ את המחסום הזה.

אני לא יודע מתי והיכן התחילה החרדה הזאת ומעין היא נובעת, אני רק יכול לומר מה החמיר אותה בשנים האחרונות – הטכנולוגיה והרשתות החברתיות. היום נהיה לגיטימי ומקובל לדבר וליצור חברויות חדשות דרך הרשתות החברתיות. אני לא אומר שזה רע, זה הקל מעט על הפחד והצלחתי ליצור חברויות כך, אך זה בסופו של דבר, זה לא הדבר האמתי, וזה לא פותר את הבעיה שלי.

חרדה חברתית איננה באה מרצון, כפי שאנשים נוטים לומר לעיתים. יכול להיות שהכל בראש, כפי שבטח אתם חושבים לעצמכם, ייתכן שזו סתם מחשבה שצריך להיפטר ממנה כדי להיפתח לעולם. אך מה שנראה לכם קל, לגיטימי ויום יומי, כמו לדבר עם אנשים שאינכם מכירים, או להציע למישהו לצאת אתכם, נעשה קשה פי כמה וכמה בשבילי, ובשביל כל האנשים הסובלים מחרדה חברתית.

אני יודע שזה מעט אבסורד, שאני מוכן להיפתח בצורה כזאת כלפי העולם, ולכתוב על החרדה שלי ושכולם יקראו עליה, אך מצד שני – לא מסוגל לדבר במציאות. הכתיבה מעט הקלה עליי, אך היא לא תוכל לעזור ברגעי האמת, לא אוכל לכתוב לאנשים שאני רוצה להתחבר אליהם, לא אוכל לכתוב לבחורה שאני רוצה לצאת איתה. עליי ללמוד כיצד לדבר, כמו תינוק שלומד לדבר בפעם הראשונה.

ואני יודע שהפחד שלי מופרז וחסר היגיון, אבל כרגע, זה המצב. הפחד הזה, בשילוב ביישנות וחוסר ביטחון עצמי, מונע ממני להראות לעולם מי אני שווה באמת. אך אתם מכירים את הפרחים היפים והסגורים, שנפתחים רק כשיש עליהם אור? אז אני בדיוק כך – אני פרח סגור, שרק מחכה להזדמנות שלו להיפתח, אך אני צריך מעט עזרה מהזולת, ואם אפתח, תגלו עולם שלא חשבתם שטמון בתוכי.

מאת: צחי