הורים בתפקיד – איך נסייע לילדינו במשימת החיים: חיברות

 

צילה לבני

כבר למעלה מחצי שנה שאחת האמיתות המשמעותיות עליהן גדלנו "האדם הוא יצור חברתי" עומדת למבחן וחווה זעזועים וחבטות.
מי מאיתנו, מההורים, לא חולם על ילדיו – חברותיים, מלאי קשרים, נפגשים, מבלים, צוחקים. אבל האמת היא שגם ללא קורונה, בשגרה, ילדים רבים חווים קשיים חברתיים מסוגים שונים. הקשיים הללו מלווים רבים מילדינו יום יום, שעה שעה ומשפיעים באופן ניכר על תחושת הערך והשייכות שלהם, החשובים כל כך לבניית הדימוי העצמי. בתקופת הקורונה קורים שני תהליכים משמעותיים המעצימים את התחושה שלנו, כהורים, שהחלום הזה של ילדים שפורחים חברתית – הולך ומתרחק מעימנו, ומכניסים אותנו לדריכות ולמחוייבות לסייע לילדינו באחת ממשימות החיים שחשובות והמשמעותיות ביותר: חיברות.
התפקיד הראשון שלנו כאן, כהורים הוא לשים לב לסימנים. סימנים יכולים להיות למשל: אם אין להם אל מי לפנות ולברר לגבי משימות שקיבלו, אם אין להם קבוצה לחבור אליה למשימות קבוצתיות שקיבלו מביה"ס, אם הם אינם מתכתבים בוואטסאפ או משוחחים בטלפון עם חברים – ומשדרים מירמור ותיסכול או מסתגרים בבדידותם.
לרוב, ילדים בגיל ההתבגרות לא יפנו בבקשת עזרה ולצערנו אף לא ישתפו בקושי ולכן חשוב שההורים יהיו ערניים לשינויים וניואנסים.למרות הריחוק הטבעי (הספרציה של גיל שנתיים מרימה ראש שנית בגיל ההתבגרות) – נעשה כל מאמץ לשמור ולקיים שיח פתוח ומשתף, וכשנראה סימנים – ננסה לברר האם אכן מדובר בקושי חברתי, מה התחושות שמלוות אותו ועד כמה הנושא מפריע ומשפיע על הילד.
אנו יוצאים מנקודת הנחה שהצורך בחברים ובהשתלבות חברתית הוא אמנם שונה מילד לילד, אולם בסופו של דבר ילד זקוק לחברים, לקבלה ולתחושת שייכות, ויש ערף רב לקבוצת השווים, במיוחד בגיל ההתבגרות.
במידה וזיהינו שאכן הקושי קיים ושהילד זקוק לתמיכה, ישנם מגוון כלים העומדים לרשותנו ויכולים לתרום בתהליך לשיפור המיומנות החברתית.
התמיכה הראשונית תתחיל בנו ההורים ובאופן ההתייחסות שלנו למצב.
ישנה חשיבות מכרעת להעברת מסר לילד שאנחנו בעדו ושתמיד נהיה לצידו, על מנת שהילד ירגיש בטוח לשתף אותנו ברגשותיו.
חשוב מאד להגיע לשיחה כזו ממקום מקבל ואוהב, ולא להביע אכזבה או להיות שיפוטיים וביקורתיים כדי לא "לסגור" את הילד. כמובן שלא ננזוף ולא נאיץ. נלמד כיצד לשלוט על התגובות שלנו למען שימור היחסים הטובים עם הילד.
איך נוכל לסייע ולחזק?
עידוד
העידוד תורם ליכולת ההתפתחות וההתמודדות של הילד. תראו בו מעין מראה, בה הילד רואה את השתקפותו וכך הוא רואה את עצמו. האם הוא רואה בהשתקפות חוזקות, יכולות, אומץ, נחישות, טוב לב, או האם הוא רואה בה אכזבה וייאוש? האם הוא רואה את עצמו בעיניים טובות וחומלות או מבקרות ושיפוטיות?
המטרה שלנו היא כמובן להגביר את האמונה העצמית שלו ביכולתו לגבור על הקושי – כך שיתמודד באופן מיטבי עם האתגרים הניצבים בפניו. לחזק אותו ולא לייאש אותו.
בעידוד נתמקד בדברים החיוביים שיש בילד ונשקף אותם מתוך דוגמאות שעשה בפועל. העידוד יחבר את הילד לנקודות החוזקה שלו, ייטע בו אומץ להתגבר על מכשולים ולשוב ולהתמודד ללא חשש.
ההתייחסות תהיה על הדרך, הכוונה, המאמץ ולא על התוצאה הסופית.
בעיקר נעודד כאשר נזהה ניצוץ זהיר של המיומנות אותה נרצה למקסם, ילד ביישן שניגש אלינו ומבקש שנשחק עימו יועצם וילמד לחזור על כך – אם נשקף לו את הערכתנו על היוזמה שנקט וכמה אנו נהנים מחברתו. ככל שנמקד את תשומת ליבנו בפעולות החיוביות שלו, הן תגדלנה ובהמשך כנראה שיעז, ינסה וגם יצליח להשתמש במיומנות זו גם לפנייה לאנשים נוספים מחוץ למעגל המשפחתי.

איתגור ועשייה
נעשה מאמצים, למרות ובתוך מיגבלות הקורונה – לספק לילד סיטואציות שיוכל להתאמן מעט על המיומנות הספציפית שדורשת שיפור. אם זה שיח ושיתוף, אם זו יוזמה, או היענות.
כמובן שנתאים את הסיטואציה ליכולת ולגיל הילד, ברגע שהילד יתחיל מצעד קטן בשדה פשוט עבורו הוא יחווה הצלחה ויכולת התמודדות גם עם סיטואציות מאתגרות יותר תגדל. מתחילים במרחב המשפחתי למשל, או אפילו רק מול אחד ההורים / האחים, אח"כ אפשר להרחיב למשפחה המורחבת, לחברים מוכרים או שכנים, הירקן או השליח של הפיצה וכן הלאה.
הביטחון ינבע מהעשייה בשטח ולא משיח לגביי הקושי, חיבור הילד לעוצמות ולכוחות שבו יגביר את הביטחון בעצמו ואת האומץ להעז ולצאת מאזור הנוחות.
ואם לחזור למראה – איתגור משקף לילד שאנחנו מאמינים בו וחושבים שהוא יכול, למרות הקושי הברור. הכוונה אינה להטיל עליו משימות שלא יוכל לעמוד בהן ולגרום לתחושת כישלון, אבל בהחלט כן – משימות מעט יותר מאתגרות מפעם לפעם.
ציפיות
לעיתים הציפיות שלנו מהילד נובעות מההעדפות האישיות שלנו ומאיך אנחנו תופסים את העולם ואת החיים.
ראשית, עלינו להפנים שכל ילד הוא יחיד ומיוחד ולכל ילד יש את סגנון החיים המתאים לו, לשאיפותיו, רצונותיו ויכולותיו. ישנם ילדים שיעדיפו חבר אחד טוב ויחיו עם בחירתם באהבה ובטוב, ויהיו ילדים שיעדיפו להיות חלק מקבוצת חברים גדולה.
עלינו להניח את הציפיות שלנו בצד ולברר עם הילד מה באמת חשוב ונכון עבורו. מה בעל ערך עבורו. מה הוא רוצה. לאחר שנבין את עמדתו נוכל לעזור לו לנקוט פעולות שיקדמו אותו לעבר המטרה האישית שלו.
מודלינג
אלברט איינשטיין אמר: "הדרך הטובה ביותר לחנך בני אדם היא להוות להם דוגמא".
הילדים שלנו קולטים הכל, במיוחד בגיל ההתבגרות. הם לומדים על החיים, על איך הם רוצים להיות – ולא רוצים להיות – מצפייה בנו ובהתנהגות שלנו.
אם אנו כהורים יודעים לשמור על קשרי חברות קרובים, להתמודד עם תסכולים שצצים בקשר, לתקשר באופן פתוח וכנה ולא לפרש סיטואציות באופן חד צדדי אלא באופן שלוקח את האחר בחשבון, הם ישימו לב לכך, ילמדו ויפנימו את המיומנויות החברתיות החשובות הללו.
נחמד לנהל על כך שיח ושיתוף, וכך לתווך לילד את הדילמות ואת הבחירות שלנו, להסביר לו את השיקולים שעמדו לנגד עיננו וגם – את ההתגברות על הקשיים בדרך.
יחסים אינם דבר פשוט, אך ישנן מיומנויות רבות שנוכל לאמץ וללמד את ילדינו על מנת לסייע להם לפתח את היכולות ולשפר את האינטראקציות שלהם עם חבריהם.
שיתוף התייעצות ובקשת עזרה
ואם כבר מודלינג ושיח על הבחירות שלנו, המבוגרים, בסיטואציות חברתיות –
דרך נוספת להעצים ולהגביר את תחושת המסוגלות של הילד היא לשתף אותם בדילמות מחיינו, להתייעץ איתם ולבצע עימם סיעור מוחות לגביי דרכי התמודדות שונות.
ברגע שהילד יבין שגם אנחנו כמבוגרים מתמודדים לעיתים עם אתגרים דומים לשלו, הוא יחוש שאינו בודד במערכה. זה ינרמל את הקושי – ויציג בפניו אפשרויות התמודדות אפקטיביות.
במידה ותאפשרו לו לעזור לכם בחשיבה ואכן תפעלו על פי שהציע ויעץ לכם, הילד לא רק יבין שאינו לבד בקושי אלא גם יקבל חיזוק ויבין שהוא תורם ומשמעותי, מה שיעצים את תחושת הערך והשייכות שלו ויגביר את רצונו לחוש כך במקרים נוספים.
כל הכלים הללו כאמור עומדים לרשותנו ההורים בהתנהלות הביתית, ההורית שלנו מול הילדים. יש להם השפעה על הקשר והיחסים והם יכולים לשפר מאד גם את תחושות הילדים – פנימה והחוצה.
עם זאת, פעמים רבות הורים מדווחים על קושי מהותי ביצירת שיח וחיבור וגם בהתקיימות שיח כזה, עדיין קיים קושי מהותי לסייע לילד בהתמודדות וברכישת כלים בהתנהלות שלו מחוץ לבית, בשדה החברתי.
לעתים נגלה כי הקושי הוא מהותי ועמוק יותר ובא לידי ביטוי בתגובות הולכות ומחמירות המעידות על מצוקה ואף חרדה.
אחת החרדות הנפוצות והשקופות ביותר בעולם המודרני היא החרדה החברתית, חרדה ממצבים וסיטואציות חברתיות שמבוססת על תפיסת עצמי שגויה, תחושות קשות באשר למסוגלות העצמית והחברתית ואמונות מעכבות הגורמות למתמודד עמה לראות את מצבו החברתי דרך משקפיים מאד לא מפרגנות, בלשון המעטה. ילדים ונוער המתמודדים עם חרדה חברתית שומעים את ה"לא" הרבה לפני שהוא נאמר, מרגישים דחויים – כשאין שום ביטויי דחייה כלפיהם, ולאט לאט מדירים את עצמם מכל אינטראקציה חברתית – כי הם לא מאמינים בכוחם להפיק ממנה טוב.
אחת הדרכים האפקטיביות ביותר הקיימות היום להתמודדות עם חרדה חברתית היא השתתפות בקבוצות לרכישת מסוגלות חברתית. נקודת המוצא היא שכדי להתמודד עם אתגרים וקשיים חברתיים – יש לפעול
בזירות החברתיות, וכי הדרך לחיזוק ולפיתוח ביטחון ומיומנויות חיברות היא דווקא – ביחד. בקבוצות.
ברקפת, עמותה המסייעת לילדים, נוער ובוגרים המתמודדים עם חרדה חברתית באמצעות קבוצות חברתיות רגשיות בחלוקה גילאית רלוונטית כמובן, נפגשים המשתתפים מדי שבוע – פרונטלית או באונליין – בקבוצה מונחית מקצועית במטרה ל"אמן את השריר החברתי".
הקבוצות של רקפת מהווות מעין מיקרו-קוסמוס, מרחב בטוח ומצומצם בו מותר לחשוש, להעז ולתרגל,
ניתן להתאמן בהן על המיומנויות החברתיות באווירה חווייתית ומהנה, ללא חשש משיפוטיות וביקורת. לעיתים זאת הקבוצה היחידה בה הילדים יכולים לחוש כשווים בין שווים ולשתף בפתיחות לגביי תחושותיהם.
המפגשים הקבוצתיים משלבים פעילות חווייתית ומהנה יחד עם למידת מיומנויות חברתיות כגון: הבנת כללי התנהגות בקבוצה, פיתוח תקשורת בין אישית, אומץ להביע את עצמי בפני אחרים, יכולת הקשבה ואמפטיה ועוד… ואז קורה הקסם! לאחר שחווים הצלחה ועידוד בקבוצה הקטנה מתעורר גם החשק וגם האומץ להתנסות בתחושות הללו גם מחוץ לקבוצה. כאן נכנסות ה"משימות" – שמשתתפי הקבוצות לוקחים על עצמם להתנסות בהן גם מחוץ לקבוצה.
היתרון של השתתפות בקבוצה מסוג זה היא החשיפה לילדים שמתמודדים עם קשיים דומים, השיתוף בקבוצה מייצר קרבה והזדמנות להכיר חברים חדשים וכמובן לשמוע ולהיחשף לדרכי התמודדות מגוונות.
אם דיברנו קודם על כלים העומדים לרשותם של ההורים – קבוצות רקפת הן כלי משמעותי ביותר, כשמזהים צורך שהוא יותר מהותי ושלא נמצא לו פתרון במרחב המשפחתי וביחסים הורה-ילד.
ועדיין, גם ההפנייה לעזרה חיצונית כדאי שתעשה בשיתוף וביחד. הורים יכולים ללמוד עם הילד את האפשרות של השתתפות בקבוצה כזו, לראות סרטונים המציגים את הפעילות, לקרוא באתר ובפייסבוק, לקרוא דעות – ולהציע לילד לקחת חלק בפעילות. לנסות.
המפגש הראשון הוא מפגש ניסיון, הילד מוזמן להשתתף על פי בחירתו ורצונו. לרוב, לאחר ההשתתפות במפגש הראשון ההתנגדות נעלמת והילדים מצפים למפגש השבועי בכיליון עיניים.
במידה והילד מסרב לנסות ולהתרשם מהקבוצה, רקפת מספקת גם מעטפת תמיכה להורים. לאור פניות חוזרות ונשנות של הורים וכיוון שברור שהמענה, לילדים בלבד ללא השלמה של התהליך גם במרחב הביתי הוא חסר, הקמנו ברקפת תחום פעילות שכולו מתמקד בהורים:
וובינרים והרצאות, ייעוץ, הדרכות הורים פרטנית וקבוצות להורים – המעוניינים ללמוד כיצד לעזור לילדיהם להתמודד עם הקושי החברתי, וכמובן – גם לעצמם, בתפקיד ההורי. כל השרותים הללו מתאימים וחשובים – הן להורים שילדיהם משתתפים בקבוצות רקפת – וגם לאלו שמסיבה זו או אחרת אינם משתתפים.
לאלו ולאלו מומלץ לקחת חלק פעיל ומעורב בקושי ובתהליך שחווים ילדיהם, ולקבל כלים אפקטיביים ויומיומיים לחיזוק תחושת המסוגלות (של הילד ושל ההורה).