חופשות ארוכות של מערכת החינוך, כמו חופשת הפסח או החופש הגדול, עשויות להיות בגדר הקלה לרגע, למתמודדים עם קשיים חברתיים, הימנעות וחרדה חברתית, אבל עלולים להיות להן מחירים בחזרה לשגרה. לנו ההורים, תפקיד משמעותי בחוויה של ילדינו – גם במהלך החופש, וגם לאחריו.

נוכל לצפות את הקושי, לתמוך ולסייע להם לצמצם אותו וגם להיערך לחזרה ללימודים, כשאנחנו מציידים את ילדינו בכלים וכוחות.

חופשת הפסח היא הארוכה ביותר מבין חופשות בית הספר, מלבד החופש הגדול כמובן. מדובר בשלושה שבועות של שבירת שגרה, שרובנו רגילים לחשוב עליהם כהתאווררות נחוצה וזמן טוב לפעילות הפגתית, חווייתית ומהנה – עם פוקוס על חברים ועל כיף. אבל כשמדובר בילדים ונוער המתמודדים עם קשיים חברתיים, חרדה חברתית והימנעות, אלו עלולים להיות שלושה שבועות שונים מאד מאותה אינטרפרטציה חיובית ומשמחת. שונים עד כדי ניתוק של ממש מכל קשר חברתי עם בני גילם.

בעוד חבריהם לכיתה ולשכבה נהנים לקחת חלק בפעילויות ומסגרות חברתיות חלופיות – קייטנות וסדנאות, מועדונים וחוגים, תנועות נוער, מחנות וטיולים וגם סתם מפגשים חברתיים לאורך היום והערב, אלו שגם בשגרה ממעטים לפגוש חברות וחברים ולרוב לא יהיו חלק מכל אותן מסגרות חברתיות עשויים לגלות שסדר היום שלהם מתנהל בין ארבעה קירות, כשגם מעט האינטראקציה החברתית שהתקיימה בזמן שגרת הלימודים, נפסקת.

לחלקם, זה יכול להיות מקום מאד מנחם. שלושה שבועות בהם אין צורך להתמודד עם החרדה, עם המצב החברתי, עם משימות היום-יום שדורשות לעתים תעצומות נפש. אבל רובנו מחפשים וזקוקים לקשר חברתי, במינון זה או אחר, והוואקום הוא חוויה קשה ובודדה. יתרה מכך, כשהחופש נגמר, וחוזרים לכיתות, הקושי עלול להתעצם, עד כדי רגרסיה, וכדי למנוע קושי נוסף, הימנעות וניתוק כדאי להתכונן ולהיערך לכך. לנו ההורים, בהכירנו את ילדינו ואת הקושי שהם חווים, תפקיד משמעותי בחוויה של ילדינו – גם במהלך החופש, וגם לאחריו. נוכל לצפות כבר כעת כי הם עלולים להיות מאויימים מהחזרה לביה”ס בתום החופש. הם בודאי מוצפים בשאלות כמו:

האם יהיה לי מה לספר על מה עשיתי בחופש? האם למישהו יהיה אכפת בכלל מה עשיתי בחופש? מה הפסדתי ואיך זה עלול להשפיע, כשנחזור? אולי דברים השתנו במערך החברתי-כיתתי בזמן שישבתי בבית? האם יהיה לי עוד מקום, כשנשוב? האם אצליח להשתלב? איך? וכמובן, השוואות בלתי נמנעות מול קבוצת השווים.

מה כדאי לעשות, כעת ולא בעת שהם פוגשים בקושי הזה ביתר שאת?

אפרת חנן, רכזת ומנחת תחום הורים בעמותת רקפת (לילדים ונוער המתמודדים עם קושי וחרדה חברתית), מציעה: “חשוב בעיקר להיות מודעים לאתגר ולשים לב. להיות בהקשבה. לבדוק בעדינות את הצורך ולהציף כבר במהלך החופשה, את הרצון וגם את הצורך של הילד.ה לקחת חלק בפעילויות חברתיות, כלשהן. להיות רגישים למינונים הריאליים עבור כל ילד וילדה באופן אינדיבידואלי אבל להשתדל שלא לאפשר הימנעות מוחלטת. לבדוק מה מתאים יותר ומה פחות, להציע וליזום וגם לתת מודלינג להתנהלות חברתית והנאה ממפגשים ובילויים. להיות קשובים לצורך וגם לקושי, לא לבטלם – ומאידך לשקף כוחות, יכולות וניסיון חיובי. כל הצלחה, קטנה כגדולה, היא הצלחה!

עם החזרה לבית הספר, להיות עם היד על הדופק, לסייע לחזרה לשגרה ולהיות שם, כדי להכיל קשיים, אם יצופו. הבית יהיה תמיד המקום הבטוח להניח בו ראש, להתרפק ולנוח. לעשות כל מאמץ להרחיק מהאווירה הביתית ביקורתיות, שיפוטיות, ציפיות ואכזבות. להקשיב, להיות שם עבורם ולאפשר להם להיות הם. לעודד.
עוד כדאי, אם מתאפשר, לגייס את המורה או היועצת, לעזרה בימים הראשונים לחזרה לבית הספר. לבקש שישימו יותר לב לילד.ה, ינסו בעדינות לחבר לילד אחר או שניים, למצוא תפקיד מתאים בכיתה שיעזור להחליק בקלות רבה יותר לתוך השגרה”.

הימנעות מדור לדור?

אפרת חנן מוסיפה, תוך דגש על החוויה וההזדהות ההורית עם הקושי, שגם לה כמובן יש חלק בהתמודדות:

“פעמים רבות ההימנעות של הילדים/ מתבגרים גורמת גם להימנעות של ההורים. ההורים לעתים מרגישים כל כך חסרי אונים ואף מיואשים מההימנעות ומההתבודדות של הילד שגם הם נמנעים מלהתמודד עם המצב. לעתים זה גם מזכיר להם חוויות ילדות של עצמם, בין אם חוו קושי וחרדה חברתית בעצמם, בצעירותם, וכעת מזדהים. ההזדהות  אינה מסייעת להם לשאת בתפקיד “המבוגר האחראי”, ולמנוע מילדיהם את חוויותיהם הם.

במקרים הפוכים, הורים שהיו “חיות חברתיות” ונהנו מחיי חברה מלאים ומהנים, מתקשים להבין את המרחק ש”בוחרים” בו ילדיהם ומשדרים להם אכזבה ודירבון יתר, במקום הכלה ועידוד.

כמובן שאין כאן בחירה. ילד שמתקשה חברתית, ילדה שחווה חרדה חברתיות, מתבגרים שנמנעים מליצור קשרים חברתיים, זקוקים להורים שאינם מאבדים תקווה, שמאמינים בהם – שהם מסוגלים. הורים אקטיביים ומעורבים, במינון ובקצב המותאם לכל אחד ואחת כמובן. אל תימנעו, מצאו את הדרך הנכונה ביותר עבור ילדיכם כדי להתאמן ביכולות החברתיות שלהם, עשו זאת ברגישות ועם הבנה רבה לקושי שלהם. עודדו אותם כל פעם שהם משתתפים בארוחה או בפעילות משפחתית, הציעו להם לבקש בעצמם גלידה מהמוכר במהלך טיול משפחתי, להביא משהו עבורכם מהמכולת (דורש שיחה עם המוכר) להזמין אליהם חבר או חברה או לבדוק מה קורה בוואטסאפ הכיתתי ולנסות להצטרף. כל צעד כזה, כשתשימו לב אליו יחזק אותם וישקף להם יכולות שיעזרו להם עם חזרתם ללימודים בסיום החופשה, ובכלל”.

ב- 2/5 יתקיים ברקפת וובינר פתוח לקהל על האתגרים וההתמודדויות המלוות הורים למתבגרים עם קשיים חברתיים וחרדה חברתית ועל התפקיד ההורי בחיזוק החוסן החברתי של ילדיהם ובמעבר מהימנעות – להשתלבות. הוובינר בהנחיית אלינור תמיר, מנחת הורים בעמותה, מוסמכת מכון אדלר. ההשתתפות ללא עלות, רישום לקבל קישור כאן >>

אל תתלבטו לבד, צרו קשר - נשמח לעזור!
מתלבטים? מוזמנים ליצור קשר ונשמח לסייע: