ההגדרה של מופנמות היא: אנשים שלרוב יעדיפו סביבה חברתית רגועה ומרווחת וכמעט תמיד יחפשו אינטימיות של אדם קרוב מאשר אירוע רב משתתפים. במילים אחרות, אנשים מופנמים יעדיפו סרט או ספר בבית מאשר מפגש חברתי או מסיבה, ובודאי יעדיפו להתרחק מקניון או לונה פארק צפופים.

אין זה אומר שמופנמות מצביעה על אדם לא חברותי, להיפך. לעיתים קרובות, אנשים מופנמים יהיו קשובים ורגישים יותר לסביבתם, אם זו משפחה או חברים, בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר, ובאופן כללי – אנשים שלרוב יהיה נעים להיות בקרבתם, לחלקנו יותר מאשר מאשר בקרבת אנשים מוחצנים, התופסים מרחבלעתים עד כדי שהם מונעים מאחרים להביע דעות או קול שאינם מתיישרים עם דעתם.

האם מופנמות היא בעיה?

סוזן קיין, מחברת הספר "שקט – כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר", מבהירה לאורך הספר שהתשובה המוחלטת היא לא. הקונספציה שבה גדלנו רוב השנים, שבה מוחצנות היא ברירת המחדל וצריך להתיישר לפיה היא פשוט לא נכונה.

יש לא מעט יתרונות בלהיות מופנם, ולמרות שישראל היא חברה מוחצנת, אף באופן יחסי לעולם – מה שבוודאי לא מקל על ביישנים ומופנים – אין זה אומר שהם צריכים להשתנות.

יתרה מכך, הוכח כי מופנמות הינה כמעט תמיד מולדת וגנטית, בניגוד לחרדה חברתית למשל, שהיא מכלול של גנטיקה וסביבה.

ביום המופנם הבינלאומי אנו מעודדים יצירת מודעות והפניית זרקור חיובי לאנשים ולתלמידים השקטים, המופנמים, כדי לתת להם מקום וזכות להשמיע את קולם, החשוב לכולנו.