כיצד תוכלו לעזור לתלמידים ביישנים? מידע וכלים לצוותי הוראה וייעוץ

הכותבת היא פזית גולדשטיין, מטפלת התנהגותית קוגנטיבית, רכזת איזור מרכז ומנחה בעמותת "רקפת".

בכל כיתה יש כמה תלמידים ביישנים ומופנמים. תלמידים שקטים, שלא משתתפים בשיעור, נמנעים מלהצביע, נמנעים מלקחת חלק פעיל בשיעור, מסתגרים כאשר הם נשאלים ישירות ובאופן כללי – הם כמעט ואינם חלק מהאווירה הכיתתית. למעשה, הסטטיסטיקה מראה כי בכל כיתה יש לפחות 3-5 תלמידים המתמודדים עם מופנמות וביישנות. (הסטטיסטיקה גם מראה כי ילד אחד מכל 8-10 ילדים – חווה חרדה חברתית של ממש).

המחיר שמופנמות גובה מתלמידים לפי מחקרים שונים, עלול להיות גבוה ביותר. ילדים ביישנים הינם בסיכון גבוה יותר להתמודד עם בדידות, חרדה ודיכאון. הם גם נוטים להיות בעלי הישגים לימודיים נמוכים יותר, ולא בשל קושי באינטליגנציה (כמובן שלא תמיד – אלו הן רק הסטטיסטיקות).

אך הבשורות הטובות הן כי מורות ומורים יכולים לשנות את המצב הזה ולגרום לכך שהביישנות והמופנמות של תלמידים לא תגרום להם להישאר מאחור – לא מבחינה חברתית וגם לא מבחינה לימודית. תשומת לב וזיהוי של הצרכים השונים, הרגישויות השונות, המיומנויות וההתמודדות השונה בשדה החברתי יכולות לייצר שינוי של ממש, הן בשדה החברתי והן בכלל.

מחקרים רבים לאורך השנים הוכיחו כי תלמידים ביישנים שנהנו ממערכת יחסים חיובית עם מוריהם, נטו להצליח יותר בלימודים ולסבול פחות מבדידות ודיכאון. מחקר משנת 2017 ,שנערך בקרב תלמידים ביישנים בסין ( https://psycnet.apa.org/record/2016-49295-001 ) הוכיח, כי מערכת יחסים חיובית עם המורה יכולה להגן על תלמידים מהנזקים האפשריים שביישנות עלולה לגרום.

במאמר זה,  נבקש להציג 8 דברים שכל מורה יכול/ה לעשות כדי לקדם את התלמידים הביישנים בכיתה.

  1. זהו אותם – השלב הראשון הינו לזהות שאכן מדובר בתלמיד מופנם או ביישן באופן מובהק, ולא בתלמיד שקט. העובדה שתלמיד מדבר פחות בשיעורים אינה אומרת מיד שהוא ביישן. בנוסף, חשוב לזכור שתלמידים שקטים אינם בהכרח זקוקים לעזרה (יש גם יתרונות בלהיות שקט ומופנם אפילו בעידן שלנו).

לכן אבקש להדגיש את ההבדל בין השניים:

תלמיד ביישן או מופנם – הינו תלמיד הנמנע מקשרים חברתיים סביבו למרות שמאוד היה מעוניין בהם. התלמיד מאוד היה רוצה לקחת חלק, להשתתף, ולהיכנס לשדה החברתי – אבל נמנע כתוצאה מפחד (ואף חרדה). התלמיד הביישן חרד מכך שילעגו לו, שלא יאהבו אותו, חושש ממה אחרים חושבים עליו. בעוד שהתלמיד השקט – פשוט אינו מעוניין להשתתף, כיון שמיקוד העניין שלו הוא מלכתחילה כלפי עצמו (ולא כלפי החוץ).

מקרים קיצוניים יותר של ביישנות ומופנמות – הם מקרים של חרדה חברתית של ממש. (שכאמור 1 מכל 8 בני נוער סובל מכך). במקרים של חרדה חברתית התלמיד אכן חווה סיטואציות חברתיות כמסוכנות ומאיימות. התלמיד החרד ימנע מלהביע דעה מחשש כי ילעגו לו.  לחרדה החברתית נלווים לעיתים גם סימנים פיזיולוגים מובהקים: גמגום, הזעת יתר, סומק, יובש בפה, רעד, קיפאון, דפיקות לב מואצות, נשימה מואצת, כאבי בטן, סחרחורות ובחילות.

אם אתם חוששים שתלמיד כלשהוא סובל מביישנות עד לכדי חרדה חברתית – מומלץ לשים לב גם להתנהלות שלו מחוץ לתחום הלימודים: כיצד הוא מתנהל בהפסקות, בטיולים ובמשימות עבודה בקבוצות. תלמיד הסובל מחרדה חברתית גבוהה יעשה ככל שביכולתו כדי להימנע ממצבים חברתיים שכאלו. לרוב הם נותרים לבד בהפסקות, יעדיפו להישאר לבד בכיתה, או יתחבאו מאחורי הסמארטפון שלהם. ימנעו מלצאת לטיולים ופעילות חוץ כיתתיות, לא משתתפים בחוגים, ספורט, תנועות נוער.

  1. הבינו את הקושי – תלמידים עם ביישנות גבוהה פעמים רבות מתקשים לדבר בכיתה. חלק לא מבוטל מהם אינו פוצה פה כלל. הם לא מוכנים לענות על שאלות, לפעמים אפילו כשאתם פונים אליהם – הם יבחרו לשתוק. זה עלול להיות מקומם, להתפרש כזלזול או 'עשיית דווקא', אך חשוב להבין כי זה נובע ממצוקה אמיתית וקשה. כאמור, אותם תלמידים חווים חרדה אמיתית, הם מפרשים את הסיטואציה החברתית (של דיבור בכיתה) כסיטואציה מאיימת ובלתי נסבלת עד לכדי קיפאון ושיתוק.
  1. צרו איתם קשר – למרות שזה לא נראה כך,תלמידים ביישנים משוועים לקשר, הם פשוט מאוד חוששים ומתביישים. לכן צרו איתם אתם קשר, מומלץ בשיחות אישיות. התעניינו בשלומם, התעניינו מה הם התחביבים שלהם. חשוב לנסות להכיר את התלמיד/ה, להתוודע לתחומי העיניין שלו, לשאיפות ולרצונות שלו/ה אך לא להטיף על עניין הביישנות. המטרה הינה ליצור קשר אישי וחם ולא ליצור שינוי אישיותי.
  1. קבלה, הכלה וחוסר שיפוטיות – תנו לגיטימציה לביישנות. פעמים רבות , מתוך כוונה טובה, מורים רבים מנסים לגרום לתלמיד ביישן להתבלט יותר ולהפוך ליותר מוחצנים (שוב מכוונה טובה). רעיון זה עלול לפגוע בקשר שלכם עם התלמיד וליצור חרדה אף גדולה יותר. כיון שאנו יודעים כתוצאות ממחקרים, כי הקשר עם המורה הוא זה שמאפשר לתלמיד הביישן ללמוד כראוי למרות ביישנותו, אין צורך לנסות ולהתעקש על לשנות את הביישנות – אלא לסמוך על הקשר הטוב בינכם: בין המורה לתלמיד. לכן הכירו במזג של התלמיד הביישן, ברכו על כך והסתכלו עליו בעיניים טובות ומכילות.
  1. עידוד להשתתפות– לצד ההכלה, נרצה לעודד להיחשף בהדרגה למצבים חברתיים, להשתלבות וליצירת קשרים, תוך התחשבות בגבולות ובקצב שלו. עם הרבה כבוד לנטייה האישית לביישנות, אתם עדין יכולים ליצור הזדמנויות לתלמידים הביישנים להביע את עצמם בכיתה. פנו אליהם בחיוך והבנה – מומלץ אף ליצור קשר עין לפני כן ולסמן להם, על מנת שיהיו מוכנים. חשוב מאוד לא להתייאש אם בהתחלה התלמידים נרתעים. פעמים רבות התלמידים הביישניים לא נעתרים בהתחלה לניסיות שלכם, אך חשוב להמשיך לעודד אותם בעקביות.  המשיכו בעקביות ובעדינות להבהיר להם כי הם מעניינים וחשובים בעיניכם. למרות שהם בהתחלה נרתעים מקשר אישי – הם בדיוק התלמידים שזקוקים לקשר עמכם במיוחד. תבהירו לילדים אלו כי הם מעניינים וחשובים בעינכם, כי הלמידה שלהם ומצבם החברתי חשובים וכי תשמחו להיות שם בשבילם ולשוחח עימם.
    בנוסף, מאוד מומלץ להשתמש בידע שיש לכם עליהם: לאחר שיצרתם קשר ואתם מכירים את תחומי העיניין, החוזקות והתחביבים של התלמידים, מומלץ מאוד לשלב זאת בחומר הנלמד בכיתה, ובכך לעודד את השתתפות התלמידים הביישנים בתור "מומחים" לתחום.
  1. שמירה על אקלים חברתי מכיל ומאפשר – אחד הדברים החשובים ביותר הינו יצירת אווירת למידה כיתתית שמאפשרת לכולם להשתתף בלי חשש. אווירה כיתתית שמעודדת פתיחות ומפחיתה חרדה. צרו בכיתה אווירה שמאפשרת מגוון תשובות לכל שאלה, הבהירות שאין תשובה אחת נכונה (לכל אחד צורת הסתכלות שונה – כן אפילו במתמטיקה). עודדו יצירתיות וחשיבה מגוונות והבהירו שטעויות הן דבר נפלא, כיון שדרך הטעויות שלנו ניתן ללמוד. למעשה שתלמיד שואל שאלה או מציע תשובה שגויה הוא למעשה מקדם את הכיתה כולה ולומד היטב.
    וכמובן – יש להתייחס ליחסים שבין אדם לחברו בכיתה. אם חלילה הכיתה לועגת על תשובה אינה נכונה /על גמגום/ הסמקה – יש לתת לזה מקום של כבוד בשיח מקרב. ממש מומלץ לעצור את השיעור – להתייחס למה שקרה בכיתה, ובעיקר לתת כלים – כיצד ניתן לנהוג בפעם הבאה שדבר כזה קורה.   (במקום רק להשקיט את המפריעים – ולהמשיך בשיעור כאילו לא קרה דבר…).
  1. התאימו את קצב התקשורת לקצב התלמיד ואפשרו אפיקי תקשורת מגוונים – תלמידים עם ביישנות גבוהה מתקשים בשיחות במרחב הכיתתי. מלבד שיחות אישיות, ניתן לעודד עוד דרכי תקשורת, אפילו תקשורת בוואטס אפ – עם סימני אימוג'י בלבד – יכולה לתת לתלמיד את ההרגשה הטובה שרואים אותו. לכן, בתחילה התאימו את קצב התקשורת אליו , ובהדרגה הגבירו את הקצב. לדוגמא: אם התלמיד מתקשה לדבר, ניתן לשאול בתחילה שאלות סגורות וקצרות. בנוסף התשדלו להמתין מס' שניות כדי לאפשר לתלמיד לארגן את תשובתו. מאוד מומלץ לאמץ את כלל ה-10 שניות: לאחר שאלת השאלה, לא להאיץ בתלמיד לענות – יש לספור 10 שניות בלב, כדי לאפשר לו להתחיל לתת את תשובתו גם אם היא מעט באיחור.
  1. היו ערנים לסימנים של חרדה חברתית – כאמור, ישנו קו דק בין ביישנות לבין חרדה חברתית. למעשה חרדה חברתית נראית כמו ביישנות גבוה (הימנעות ממצבים חברתיים), אך המחיר הנפשי שהיא גובה מהתלמיד הינה גבוה ומסוכן. ילדים ובני נוער עם חרדה חברתית חווים קושי עצום להיות במרחב חברתי שאינו מוכר להם, וניתן לראות התבודדות של ממש (ואף קושי להיכנס לשיעור ולכיתה). אם קיים בכם החשד כי התלמיד סובל מחרדה חברתית חשוב מאוד להיוועץ עם גורמים מקצועיים המתמחים בחרדה חברתי אצל בני נוער. בשלב הראשון יש להפנות לתשומת לב היועצת, ובמקביל ליידע את ההורים – כדי שיוכלו לתת את הטיפול והמענה הנדרש. כיום קיימים גורמים רבים הנותנים מענה למתמודדים עם חרדה חברתית, וישנה חשיבות לקבלת מענה מתאים בגילאים צעירים ככל הניתן.

לסיכום, היום כבר הוכח בבירור כי מערכת יחסים חיובית ובונה עם המורה – תורמת רבות לתלמיד, ויכולה להגן על התלמידים מפני הנזקים האפשריים שביישנות עלולה לגרום.  ונסיים בציטוט של ריטה פירסון: 

"כל ילד.ה צריכים גיבור. מבוגר שלעולם לא יוותר עליהם, שיבין את כוחו של החיבור האנושי ויתעקש שהם יהפכו להכי טובים שהם יכולים"

לכם, מורים יקרים, הזכות הענקית להיות שם בשבילם, להיות הגיבורים שלהם.