אדם חשין

מייסד ומנכ”ל לשעבר של עמותת רקפת

לא פעם פונים הורים לעמותת רקפת בגלל המצוקה החברתית והבדידות שילדיהם חשים. הם מציינים כמובן את החרדה החברתית שהייתה קיימת ברקע, ואולי התפרצה לאחרונה, אך הסיבה העיקרית שהם פונים אלינו כמעט תמיד זהה: הם מציינים כמה קשה להם לראות את הילד שלהם בודד, מבלה את שעות אחר הצהריים בחברת עצמו, כשרק המחשב מארח לו לחברה. ההורים מדברים על תקופה אחרת, שבה כל ילדי השכונה היו מבלים בחוץ, בפעילות במגרש המשחקים, כשרק קולה הגוער של אמא הנשמע מקצה הרחוב “בוא הביתה לארוחת ערב” מביא לקיצו עוד יום גדוש וסוער בהתרחשויות חברתיות.

והם כמובן צודקים. הבדידות היום בקרב אנשים צעירים מוגדרת מגפה! מחקרים מראים כי כתוצאה משילוב של גורמים חברתיים וטכנולוגיים, שיעור הצעירים החשים בדידות כיום גדול פי כמה וכמה מאשר בדור הקודם. ומגפת הבדידות של ימינו נושאת עמה סיכונים בריאותיים ממש כמו עישון. לאדם הבודד אין עם מי לחלוק רגשות, לקשור שיחה (שאינה וירטואלית!) או לצחוק ביחד מרגע משעשע. כמובן שבמצב כזה החרדה גוברת והביישנות מתעצמת. וכמובן שאין כל  דרך לפתח יכולות חברתיות, אשר מעצם הגדרתן תלויות במפגש (לא וירטואלי!) עם אנשים אחרים.

כאשר הבדידות חונקת, קשה גם מאוד לבצע את הדבר המועיל ביותר כנגד חרדה חברתית – תרגילי חשיפה. אדם אשר חש לבד מול העולם יתקשה מאוד להתמודד עם החשש מדחייה הכרוך בתרגילי חשיפה כמו להצביע בכיתה או לבקש מאנשים זרים הנחיות כיוונים ברחוב. תחושות של דכאון עלולות להפיל את רוחו, ולא תהיה לו אנרגיה נפשית מספקת לעשות את הפעולות הנדרשות כדי להוציאו ממעגל החרדה וההימנעות. אפשר לומר שהחרדה החברתית מובילה להסתגרות ובדידות, ואלה משמרות את החרדה מכיוון שרוחו של האדם פגועה והוא אינו יכול לעשות את הפעולות הנדרשות כדי להדביר את החרדה. זהו מעגל קסמים אכזרי. הדבר הנדרש יותר מכל לאדם במצב שכזה הוא מעגל תמיכה, של חברים שותפים לדרך החווים דברים דומים ומתמודדים עם קשיים דומים. אך היכן יימצא מעגל חברתי שכזה? 

אנו בעמותת רקפת מודעים לקושי הנפשי שכרוך בבדידות. לכאב החונק והמדכא שקיים אצל אדם בודד. ולכן, מעל כל מטרה אחרת, נועדו הקבוצות החברתיות שלנו לאפשר חיבור בין בני נוער הנמצאים באותו מסלול התמודדות. זוהי מסגרת ייחודית שאין דומה לה בארץ, המאפשרת  להכיר בני נוער נורמטיביים ואיכותיים ממסגרת החינוך הרגיל המתמודדים עם קשיים של חרדה חברתית וביישנות. אנו מקפידים על סינון קפדני לקבוצות שלנו, כדי שנוכל לחבר בין בני נוער בעלי קשיים דומים, החולקים ביניהם גם איכויות משותפות. לכן לא נוכל לקבל לקבוצה שלנו בני נוער המתמודדים עם קושי חברתי על רקע אחר: הרצף האוטיסטי, תסמונת אספרגר, קשיי תקשורת הנובעים מלקות קוגנטיבית מולדת וכו’. ישנן מסגרות אחרות המותאמות יותר לבני נוער שמתמודדים עם קשיים אלה, ולכן נפנה אותם הלאה למסגרות אלה. אנחנו מבינים שכדי לאפשר לנער ביישן ליצור קשרים, עליו להיחשף למעגל חברתי רלבנטי עבורו. מידת ההומוגניות של הקבוצה היא שתקבע את טיב הקשרים בין משתתפי הקבוצה. שותפות הגורל תוביל מאליה לקשר חברתי.   

מטרתנו היא לשמור על קבוצת תמיכה לבודדים כמקום מפלט לאדם הביישן, השקט והרגיש. שם יוכל להרגיש נוח מפני שאיש בחדר אינו דומיננטי או אסרטיבי ממנו, ולכן הוא לא חש מאוים, והאיכויות השקטות והרגישות שלו יכולות לבוא לידי ביטוי, סוף סוף, במסגרת שנוצרה במיוחד למענו.

ולכן נפגיש במסגרת הקבוצה בני נוער שהקושי החברתי שלהם נובע מקושי משותף: החרדה החברתית או הביישנות. כדי לחזק את הקשר בין חברי הקבוצה, אנחנו גם מקיימים מפגשים לא פורמליים: יציאה משותפת לבתי קפה, באולינג, פיקניקים, ואפילו טיול. אנחנו מאמינים שנוצרה כאן מסגרת חדשה: מעין תנועת נוער לבני נוער ביישנים, המאפשרת לחברים בה ליהנות מכל הפעילויות של בני גילם, ומהשתייכות למעגל חברתי עשיר ורלבנטי.

או כפי שאמר לי לאחרונה אחד ממשתתפי הקבוצה: רקפת היא בית.  

לאבחון עצמי של רמת החרדה החברתית שלך לחץ כאן