כתבה: ענת קול, פסיכולוגית, מומחית בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, עמיתה במכון “שיטות”

המושג “חרדה חברתית” כאבחנה פסיכולוגית הדורשת התייחסות ייחודית הוא מושג חדש יחסית, ועם זאת החרדה החברתית נכנסה לאחרונה ל- DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי), והיא ההפרעה הנפוצה ביותר מבין הפרעות החרדה ואחת מההפרעות השכיחות ביותר בעולם.
הדעות חלוקות לגבי הנסיבות להתפתחותה, אך יש לא מעט עדויות התומכות בכך שילדים נולדים עם נטייה הימנעותית מולדת, המגבירה את הסיכוי לכך שהם יהפכו לילדים ובני נוער הסובלים מחרדה חברתית. יחד עם זאת, יש עדויות לכך שדפוס הורי מסוים מגדיל אף הוא את הסיכוי שהילד יהפוך לחרד, וכמובן שנסיבות סביבתיות חברתיות שונות משפיעות גם הן על הנטיה. כך או כך, מדובר באותם ילדים שנמנעים ככל האפשר מאינטראקציות חברתיות, מסתגרים לעתים קרובות בביתם ומקיימים קשרים מועטים ככל האפשר עם סביבתם. חרדה חברתית משפיעה על תחומים רבים בחיים ומקשה מאד על התנהלות בתוך השגרה היומיומית – ביה”ס, חוגים, עבודה, גיוס לצבא, מציאת זוגיות ועוד.

נדמה כי גם המציאות שבה אנו חיים מאפשרת את התפתחות החרדה החברתית ואת שימורה. הילדים החרדים יכולים היום ליצר לעצמם עולם וירטואלי שלם, בלי לצאת מהבית ובלי להיחשף כלל לזולתם. כך הם עשויים להאמין שעולמם מספק ומלא ושבעצם אין להם שום בעיה. הם חיים באזור הנוחות שלהם, מרגישים בו טוב יחסית ובאופן זה משמרים את הבידוד והניכור החברתי שהם חווים. החרדה החברתית באה לידי ביטוי במישור הקוגניטיבי, התחושתי וההתנהגותי. הילד החרד מפתח עולם מחשבתי המעודד את הימנעותו מקשר (“אם אנסה לדבר עם ילדים אחרים הם ילעגו לי”; “אם אתחיל עם הילדה שמוצאת חן בעיני היא תדחה אותי”, וכן הלאה). אין אדם שלא חווה סוג דומה של מחשבות, אך אצל בעלי החרדה החברתית המחשבות הללו הופכות לציר מרכזי של קיומם ומעודדות את ההימנעות מפעולה. במישור התחושתי מתלוות להתנסויות החברתיות גם תופעות גופניות לא נעימות, כמו הזעה מוגברת ודופק מואץ, האופייניות למצבי חרדה קיצוניים. מכאן ברור המישור ההתנהגותי, שבו הילד מעדיף להימנע ממצבים חברתיים, להסתגר ולהיחשף לחברה כמה שפחות. ילדים אלו נמנעים מלהתבלט ומלבקש עזרה, ובדומה ליתר הפרעות החרדה רבים מהם סובלים מהפרעות נוספות של חרדה, דיכאון,  או הפרעה בדימוי הגוף.

בהיעדר טיפול מתאים, חרדה חברתית עלולה להפוך להפרעה כרונית עם פגיעה תפקודית רבה, ולשבש באופן ניכר את חיי האדם החרד במישורים שונים של חייו: לימודים, עבודה, משפחה וחברה.

המחקר מוכיח שהטיפול היעיל ביותר בחרדה חברתית הוא הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי- CBT. גישה טיפולית זו עוזרת למטופל לשנות את המחשבות שמעוררות אצלו את תחושת החרדה וההימנעות, עוזרת למטופל להיחשף בהדרגה למצבים מעוררי החרדה ועל ידי כך להתחיל לחוש נוחות הולכת וגוברת בחברת אנשים.

הקבוצות החברתיות-רגשיות לעזרה בהתמודדות עם חרדה חברתית הן בעלות משמעות רבה מאד ומאפשרות אימון ותרגול של המיומניות החברתיות בקבוצה, ביחד, ואפילו בצורה חווייתית ונעימה. קבוצות אלו משמשות מסגרת המאפשרת שינוי הדרגתי יותר, המתרחש בסביבה מוגנת ובטוחה. בקבוצות אלו כל המשתתפים “באים מאותו מקום” מכירים את הקשיים והרגישויות ויכולים להציע הבנה ותמיכה רבה יותר לחבריהם לקבוצה.

הכותבת היא פסיכולוגית, מומחית בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, עמיתה במכון “שיטות”

 

 

אל תתלבטו לבד, צרו קשר - נשמח לעזור!
מתלבטים? מוזמנים ליצור קשר ונשמח לסייע: