כחלק מהיותנו ארגון לומד ומעמיק, אנחנו מקפידים לבצע מדידה והערכה של כל פעילות רקפת, על מנת לבדוק שביעות רצון של המשתתפות והמשתתפים, ולוודא שמטרות ויעדי העמותה אכן ממומשות בפועל. עבורנו, לביצוע התהליכים הללו יש יתרון כפול: אנחנו יכולים לשמוע קולות מהשטח, להבין את המטרות – ואת מידת שביעות רצונם, ולצד זאת – לשמוע גם נקודות לשיפור ולמידה, שיאפשרו לנו לדייק ולשפר. התוצאה: מענה איכותי יותר והתפתחות מתמדת.
הנוער (המופנם) אמר את דברו!
סיכום תוצאות המדידה וההערכה שבוצעה בקבוצות “רקפת” (2019-2020)
כשהוקמה עמותת “רקפת” ב 2013 היה ברור לנו כי נוער מופנם וביישן, ולעתים אף עם חרדה חברתית מאובחנת, זקוק למרחב רגוע, מכיל ומוגן על מנת להעז לתרגל ולעשות שינוי, כדי להיות חלק ממעגל חברתי, קודם בקבוצה ולאחר מכן – מחוץ לה.
כך הוקמו להן קבוצות “רקפת ברחבי הארץ: בשעות הבוקר הן פועלות בעידוד משרד החינוך בתוך בתי הספר, ואחה”צ מתקיימות קבוצות במרכזי נוער עירוניים ויישוביים.
המטרה: לאפשר למתמודדים עם קשיים חברתיים, בדידות והימנעות מרחב מוגן – בו ירגישו ביטחון ללמוד ולתרגל יכולות חברתיות, ומעגל תמיכה ושייכות.
מה שלא היה ברור, אז, הוא היקפי ההצלחה ועוצמת ההתרגשות שתלווה תגובות כמו אלו שנאספו מבני הנוער עצמם בשנה האחרונה, בתהליך מדידה והערכה שנערך בארגון, על ידי ד”ר שלומית אבדור.
הנה מעט מהאפשרויות שמשתתפי קבוצות רקפת דיווחו שנפתחו בפניהם כתוצאה מהשתתפותם במפגשים:
משימות אלו, שנראות לרובנו יומיומיות וטריוויאליות עשויות להיות בגדר “חציית ים סוף” לנוער מופנם וביישן, ובלתי אפשריות לכאורה, לנוער המתמודד עם חרדה חברתית. בתהליך קבוצתי ואישי המועבר בקבוצות קטנות, זוכים נערים ונערות למסגרת וקבוצה תומכת ומכילה, המכירה ביכולותיהם, מעצימה ובעיקר – מסייעת להתמודד עם ביישנות קיצונית ולתרגל משימות שהיו עבורם בגדר “חלום רחוק”. מ-להצביע בכתה, דרך- לשלוח הודעת וואטסאפ או להזמין פיצה – ועד- לצאת לטיול שנתי או לבקש עזרה.
קבוצות רקפת, בתוך בתי הספר ובשעות אחה”צ, מותאמות לילדים ונוער בגילאי 9-18 – יסודי, חטיבה ותיכון.
83% ממשתתפי פרוייקט ההערכה שנערך על פני שנת מפגשים העידו כי המטרות העיקריות שלהם בהשתתפות בקבוצה היו: היכרות, רכישת בטחון עצמי והתנסות והעזה.
חשוב לראות גם כי תוצאות ההערכה מאפשרות אבחנה בין השכבות הצעירה והבוגרת מבחינת תשובות המשתתפים בתכנית, וגם מכך יש למידה ותובנות לגבי הצרכים – והכלים. כך למשל:
72% מחברי קבוצות רקפת בשכבה הצעירה, ולעומתם 61% מהשכבה הבוגרת העידו:
“כבר הצלחתי ליצור קשר עם ילדים שאינם בקבוצה ושלא הייתי איתם בקשר קודם”.
לעומת זאת, 72% בשכבה הצעירה ו 76% בשכבה הבוגרת דיווחו כי המשימות שהם לוקחים על עצמם בקבוצה (שנועדו לחזק את השתלבותם וביטחונם העצמי גם מחוץ לקבוצה) – הן כאלו שבדרך כלל הם נמנעים מלעשות אותן ביום-יום.
אנו יודעים כי היכרות ויצירת קשרים חדשים לחלוטין היא אכן מאתגרת יותר עבור השכבה הבוגרת, והעבודה עם השכבה הבוגרת תידרש לתת לכך יתר מענים בקבוצות.
*המחקר בוצע על ידי ד”ר שלומית אבדור.
אם המתבגר או המתבגרת שלכם משפילים מבט, מתקשים ליזום שיחה, מסתגרים שעות בחדרם ונמנעים מלהצטרף לטיול השנתי או לפעילות בתנועת הנוער או סתם למפגשי חברים –
ייתכן והם סובלים מחרדה חברתית או – השלב המקדים לה: ביישנות ומופנמות מעכבת.
הפתרון יכול להימצא בקבוצות החבריות שלנו, ב”רקפת”.
מוזמנים ליצור קשר, להתייעץ ולסייע להם לקבל סיוע, שעשוי להיות משנה חיים.
הי, טוב שבאת 😊
כדי שנוכל להעביר פנייתך לאדם הרלוונטי המטפל בנושא פנייתך,
נשמח למילוי הפרטים הבאים:
משה נורמן נולד בחורף מושלג של דצמבר, בשנת 1964 בעיר צפת.
את ילדותו המאוחרת עבר בחיפה, כאח בכור לשני אחים.
שרת בצבא ביח’ שדה של ההגנה האווירית.
סיים את לימודי הנדסה אזרחית בטכניון בשנת 1992.
במשך הקריירה שלו היה מעורב בפיקוח על הקמה של מבני ציבור ותשתיות ברחבי הארץ וניהל תקציבים ענפים.
בשנת 2017 פקדה את משה מחלה ניוונית נדירה של המוח, ולאחר התמודדות של כ- 3 שנים נפטר והוא רק בן 56.
משה היה אדם נעים הליכות, אינטליגנט ונאה, היה לו ידע עצום והוא היה סקרן וחוקר ואהב לתור אחר אינפורמציה ומקורות ידע נוספים.
הוא אהב מאד מתוקים והיה קשור למשפחתו, שהיתה חשובה לו מאד.
במהלך חייו התמודד משה עם חרדות חברתיות שמנעו ממנו יצירת מעגלים חברתיים, זוגיות והקמת משפחה ומיצוי מלוא יכולותיו –
שהיו גבוהות ומרשימות.
לאחר מותו, יצרה משפחתו קשר עם רקפת, ויחד נהגה הרעיון להקים בטכניון, מוסד לימודיו, קבוצות חברים – “מעגלי רקפת”,
שיוכלו להוות מרחב חברתי תומך ומחבק ולסייע לאנשים החשים מצוקה דומה.
המשפחה: “לו היה משה מגיע בצעירותו לפעילות כמו מעגלי רקפת אולי היה מצליח לייצר שינוי בחייו, ולצמוח לכיוונים נוספים ולרכוש חברים.
כולנו תקווה שתרומתנו תסייע לזקוקים לכך ביצירת קשרים חברתיים, כפי שצוטט בורא עולם בספר בראשית לא טוב היות אדם לבדו“.