איך מדברים על הפחדים, החששות, התיסכול, השיעמום – בבית עם מתבגרים? איך נהפוך ללימונדה – את לימון הבידוד הזה?
יותר ויותר ילדים, בני נוער ומשפחות נכנסים לבידוד, נדרש או מבחירה, בעקבות התפשטות הקורונה והניסיונות לעצור אותה.
ה”אני מאמין” שלנו בעמותת רקפת הוא כי כל הילדים ראויים וזכאים למעגל חברתי תומך ומכיל, תמיד. בשוטף אנו מתמחים במגוון מענים ותוכניות שנועדו למגר בדידות הקשורה בילדים עצמם: ילדים ובני נוער המתמודדים עם מופנמות, בדידות והימנעות וחרדה חברתית.
בימים אלו – כשיש חשש או מניעה לצאת מהבית – לביה”ס, לעבודה, לפעילויות השוטפות ולחברים, דווקא המציאות היא שכופה בידוד ובדידות, ולאו דווקא על ילדים מופנמים ונמנעים.
זוהי בדידות העלולה להימשך ימים, ולהיות מלווה בתיסכול, שעמום ואף חרדה – מהמצב החדש עמו הם מתמודדים לבד.
אנחנו ההורים, בין אם אנחנו נמצאים בבידוד בעצמנו, או עדיין בסוג של שגרה, נדרשים לשיח לא פשוט עם ילדינו – בכדי להרגיע, להקל ולהפיג שעמום ומתח, שהם חלק בלתי נמנע מהמצב החדש.
הנה כמה טיפים ועקרונות חשובים שגיבשנו עבורכם ההורים, בכדי להפוך את השיח הזה לאפקטיבי ומועיל, ואף מחזק ומלכד משפחתית:
1. חשוב לתת לגיטימציה מלאה לכל קשת הרגשות – פחד, שעמום, תסכול, לחץ, כעס, מירמור. אלו רגשות טבעיים ולגיטימיים בתוך מצב של חוסר ודאות וחוסר שליטה –
בכדי שהילדים ירגישו נוח לשתף אפשרו להם מרחב בטוח לשיתוף והבעת כל הרגשות,
גם אלו ה”לא פוטוגניים” והמאתגרים יותר מבחינתנו ההורים.
2. הבחינו בין אמפתיה והזדהות. הילדים שלנו זקוקים להורה חזק ובטוח, כזה שאפשר לסמוך עליו, העוגן שלהם. כמובן שההורה הוא אנושי ומרגיש גם הוא – לחץ וחשש. האמפתיה באה לידי ביטוי בהבנה וכבוד למגוון הרגשות. עם זאת – ההורה ישדר שליטה במצב, אחריות ויציבות.
3. אם בשגרה אנחנו יודעים לומר כי גם מתבגרים זקוקים לנו (אפילו אם לעתים הם משדרים לנו שלא) – הרי שבמצב החדש הם בוודאות זקוקים לנו יותר. נסו להיות נוכחים יותר, קשובים וזמינים לשיח. נסו לשהות יותר בקרבתם, בחללים המשותפים של הבית – (מטבח, סלון) להקשיב, לשתף לפנות זמן ואורח רוח להקשבה.
4. נסו לייצר ולאפשר שגרה חלופית מותאמת, במסגרת המגבלות. גם בתוך הבידוד אפשר וכדאי שיהיו משימות ופעילויות – אקטיביות מסיחה את הדעת מהתיסכול, השיעמום והמתחים. פאסיביות מייצרת עוד מאלו.
5. בתוך השגרה החלופית – נסו לשלב שאפשר ספורט ופעילות גופנית. ספורט כמו גם צחוק, שיחה טובה, חיבוק, ריקוד וכל סוג של אקטיביות – מעודדים שחרור אנדורפינים, המעניקים תחושה טובה לגוף ולנפש ומסייעים בהפגת מתחים, חרדה ותסכול.
אפשר וכדאי לעשות ספורט – ביחד!
6. ידע הוא כוח! נהלו שיח שגרתי ופתוח על המציאות החדשה, שתפו במידע, מותאם גיל ומווסת כמובן, ובכך תייצרו בקרב ילדיכם תחושה טובה יותר של שליטה במצב.
מנגד, חשוב שלא לזרוע בהלה – התעדכנו באמצעי התקשורת המבוקרים והעבירו רק מידע ענייני עובדתי ובדוק, ולא ב”שמועות במדיה”.
7. “לא טוב היות האדם לבדו”…. הבידוד הוא אמנם כפוי – אך אינו מחייב בדידות.
חשוב מאד לייצר מענה חברתי חלופי – ולשמחתנו מענים כאלו קיימים היום ברשת, אונליין – גם ב”רקפת”. בדקו את קבוצות האונליין שלנו, והזמינו את המתבגרים לקחת בהן חלק.
מדובר ב”חדרים וירטואליים” של משחק, צחוק ושיח, בחלוקה גילאית, מונחים ע”י מנחי רקפת. תוכן הקבוצה אינו תלוי בתוכנית הלימודים – אלא נועד למענה רגשי ויצירת חיבור קבוצתי.
