הכותבת היא פזית גולדשטיין, מטפלת התנהגותית קוגנטיבית, רכזת איזור מרכז ומנחה בעמותת רקפת.
כשהורים צופים בילדיהם הדבר המשמח מכל עבורם הוא לראות אותם מאושרים, בחברה טובה, צוחקים, עטופים ובקשרים חברתיים חזקים וטובים.
כשבמקום זאת הם פוגשים ילד או ילדה שמסתגרים בחדרם, לא מקבלים או לא עונים לשיחות טלפון, בוחרים להימנע מכל מפגש חברתי, פעילות כיתתית או עבודה לימודית בקבוצות, חוששים להישיר מבט או לשאול שאלות – כמובן שהכאב גדול. הוא מלווה בחוסר אונים ולעתים גם בתחושת כישלון ואשמה. ממש לא פשוט לראות את ילדינו מתמודדים עם קשיים חברתיים.
למרות שהמילה החזקה המלווה את תחושתנו בנוגע למצבם היא לבד, בדידות – חשוב לדעת שהם לגמרי לא לבד, בתחושת הלבד.
בכל כיתה יש כמה וכמה ילדים ביישנים ומופנמים. הם מתקשים ונמנעים מלקחת חלק פעיל בשיעור – ובהפסקות, הם כמובן שלא משתייכים לחבורה הדומיננטית של הכתה – ויותר מכך, לעתים אין להם חברים כלל. למעשה, הסטטיסטיקה מראה כי כ- 30% מהאוכלוסייה הם מופנמים וביישנים, וכ- 10% מהאוכלוסייה מתמודדים עם חרדה חברתית של ממש.
החדשות הטובות הן שברגע שמסתכלים למציאות הזו בעיניים, מכירים בקושי ומוכנים להתמודד עמו – לעשות תהליך, התהליך יכול להיות קצר, יעיל ואפילו חווייתי.
המחיר שמופנמות גובה מילדים עלול להיות גבוה ביותר. ילדים ביישנים הינם בסיכון גבוה יותר להתמודד עם בדידות וחרדה ובהמשך גם לפתח תופעות דיכאוניות. הם גם נוטים להיות בעלי הישגים לימודיים נמוכים יותר, ולא בשל קושי באינטליגנציה (כמובן שלא תמיד – אלו הן רק הסטטיסטיקות).
ניתן לשנות את המצב הזה ולסייע להם להתגבר על הביישנות והמופנמות ולסגל לעצמם התנהגויות מקרבות ובטוחות, במקום אלו הנמנעות ומתרחקות. ניתן בהחלט לעזור להם שלא להישאר מאחור – או לבד. תשומת לב וזיהוי של הצרכים השונים, הרגישויות השונות, המיומנויות וההתמודדות השונה בשדה החברתי יכולות לייצר שינוי של ממש, הן בשדה החברתי והן בכלל.
מערכת יחסים חיובית ותומכת עם ההורים ויצירת מקום בטוח, מקבל ומכיל בסביבה הביתית, יוכלו כמובן לסייע ולקדם תהליך חיובי שכזה.
הנה מספר דברים שאתם ההורים תוכלו לעשות כדי להקל במקרים של חרדה חברתית אצל ילדים ונוער:
זהו את הקושי – השלב הראשון והחשוב הוא לזהות שאכן ישנו קושי ושהוא לא נקודתי ולא זניח. ילד שקט אינו בהכרח סובל או זקוק לעזרה. לעתים הוא בעל עולם פנימי עשיר ושלו (יש גם יתרונות בלהיות שקט ומופנם אפילו בעידן מוחצן כמו שלנו). ביישן – נמנע מקשרים חברתיים סביבו למרות שמאוד היה מעוניין לקחת בהם חלק. הוא נמנע כתוצאה מפחד (או חרדה). הוא חרד מכך שילעגו לו, שלא יאהבו אותו, חושש ממה אחרים חושבים עליו.
ילד שקט – פשוט אינו מעוניין להשתתף, כיון שמיקוד העניין שלו הוא מלכתחילה כלפי עצמו (ולא כלפי החוץ).
בדקו גם את רמת הקושי – במקרים קיצוניים יותר של חרדה חברתית אצל ילדים ונוער, הקושי עלול להפוך למצוקה. הוא חווה סיטואציות חברתיות כמסוכנות ומאיימות. לחרדה החברתית נלווים לעיתים גם סימנים פיזיולוגים מובהקים: גמגום, הזעת יתר, סומק, יובש בפה, רעד, קיפאון, דפיקות לב מואצות, נשימה מואצת, כאבי בטן, סחרחורות ובחילות. אם אתם חוששים שילדכם סובל מחרדה חברתית – מומלץ לבדוק זאת ולא להמתין.
ניתן להתחיל בכלים לבדיקה עצמית כמו שאלון ליבוביץ’ (חשוב לציין שמדובר בכלי לאבחון ראשוני בלבד – אבחון מלא רשאים לבצע אנשי מקצוע מוסמכים כמו פסיכולוג או פסיכיאטר).
הבינו את הקושי ואל תבטלו אותו – ילדים עם ביישנות גבוהה פעמים רבות מתקשים לדבר עם אנשים סביבם, בוודאי כאלו שאינם קרובים אליהם. חלקם יסרבו או לא יצליחו לענות על שאלות שאחרים שואלים אותם, לא כל שכן – לשאול. הם יוותרו על נסיעה באוטובוס כדי לא לדבר עם הנהג או היושב לצידם, יימנעו מלהיכנס לחנויות או להזמין לעצמם שתיה או פיצה, לפעמים אפילו כשחברים פונים אליהם – הם יבחרו לשתוק. זה עלול להיות מקומם, להתפרש כזלזול או ‘עשיית דווקא’, אך חשוב להבין כי זה נובע ממצוקה אמיתית וקשה. כאמור, אותם ילדים חווים חרדה אמיתית, הם מפרשים את הסיטואציה החברתית כסיטואציה מאיימת ובלתי נסבלת עד לכדי קיפאון ושיתוק. אל תבטלו את הקושי שלהם.
חזקו את הקשר עמם ונסו ליצור הזדמנויות לשיח ושיתוף – למרות שזה לא נראה כך, ביישנים משוועים לקשר, הם פשוט מאוד חוששים ומתביישים. לכן אל תוותרו להם. כיזרו להם להתאמן במרחב הביתי הבטוח והאוהב על מיומנויות תקשורת שקשות להם כ”כ מחוץ לבית. התעניינו בשלומם, התעניינו בתחביבים שלהם, בדברים שמעניינים אותם, בשאיפות וברצונות שלהם. בעיניים טובות ובסבלנות תרגלו איתם שיח, שיתוף, הבעת עניין, שאילת שאלות – ומתן תשובות ועיזרו להם, בסבלנות ובהכלה, לגלות שהשד לא נורא כ”כ, שהם מסוגלים ואף נהנים מכך.
עודדו אותם – לצד ההכלה, נרצה לעודד אותם להיחשף בהדרגה למצבים חברתיים, להשתלבות וליצירת קשרים, תוך התחשבות בגבולות ובקצב שלהם. עם הרבה כבוד לנטייה האישית לביישנות, אתם עדין יכולים ליצור ולעודד הזדמנויות עבורם לפגוש, להתחבר, להתקרב ולהביע את עצמם. חייכו ועודדו אותם – גם כשהם מצליחים בכל יותר, וגם כשפחות. אפשרו הזדמנות נוספת. חשוב מאוד שלא תביעו ייאוש או הרמת ידיים, זה יהיה הפתרון הקל ביותר עבורם. אך גם הכואב. המשיכו לעודד אותם בעקביות ובעדינות להבהיר להם כי הם מעניינים וחשובים בעיניכם.
שמירה על אקלים מכיל ומאפשר גם במשפחה המצומצמת והמורחבת – המשפחה יכולה להיות זירת אימונים משמעותית וחשובה מאין כמוה עבור ביישנים ומופנמים. אחד הדברים החשובים ביותר הינו יצירת אווירה מקבלת ואמפתית שתאפשר להם להצטרף לשיח ואינטראקציות חברתיות במשפחה המצומצמת והמורחבת, ולהתאמן בהן על המיומנויות החברתיות שלהם ללא חשש.
היו מודלינג להעזה והתמודדות חברתית – גם אנחנו ההורים מתמודדים לא פעם עם סיטואציות חברתיות העשויות להתפס כמאיימות או לא נוחות. מקום עבודה חדש, מפגש של הורי הכתה, הצגה עצמית והיכרות חדשה, ועוד. חשוב להראות לילדינו שזה לא עניין של מה בכך גם עבורנו, אולי אפילו יש רגע של חשש או מבוכה. יחד עם זאת אנחנו מעזים ומנסים, חווים הצלחה וקוטפים את הפירות. אפשר לדבר על כל שלב מההתפתחות הזו והלוות עבור ילדינו מודלינג להתמודדות חיובית וחשיפה, במקום הימנעות וריחוק.
תרגלו עם ילדכם אפיקי תקשורת מגוונים – המתמודדים עם ביישנות גבוהה מתקשים בשיחות במרחבים מרובי משתתפים. מלבד שיחות ניתן לעודד עוד דרכי תקשורת, אפילו תקשורת בוואטס אפ – בהתחלה עם סימני אימוג’י וסטיקרים, לאחר מכן בהקלדה, בהקלטה ואף בוידאו. בתחילה התאימו את קצב התקשורת אליהם, ובהדרגה הגבירו את הקצב. ניתן לתרגל שאלות סגורות וקצרות בתחילה ולאט לאט להרחיבן. השתדלו להמתין מס’ שניות כדי לאפשר להם לארגן את תשובותיהם ולהעז.
היו ערנים לסימנים של חרדה חברתית – כאמור, ישנו קו דק בין ביישנות לבין חרדה חברתית. למעשה חרדה חברתית נראית כמו ביישנות גבוה (הימנעות ממצבים חברתיים), אך המחיר הנפשי שהיא גובה מהילד הינה גבוה ומסוכן. ילדים ובני נוער עם חרדה חברתית חווים קושי עצום להיות במרחב חברתי שאינו מוכר להם, וניתן לראות התבודדות של ממש (ואף נטישה של חוגים, נשירה מביה”ס ועוד. אם קיים בכם החשד כי התלמיד סובל מחרדה חברתית חשוב מאוד להיוועץ עם גורמים מקצועיים המתמחים בחרדה חברתית אצל בני נוער.
כיום קיימים גורמים רבים הנותנים מענה למתמודדים עם חרדה חברתית, וישנה חשיבות לקבלת מענה מתאים בגילאים צעירים ככל הניתן.
יש ערך רב ואפקטיביות מוכחת ומשמעותית למענה הקבוצתי – כלומר השתתפות בקבוצות חברתיות-רגשיות המתמקדות באימון השריר החברתי ופיתוח וחיזוק המיומנויות והביטחון העצמי, לצד שיפור החוסן הנפשי ותחושת המסוגלות.
ודבר אחרון, לכם ההורים –
הדרך שעושים המתבגרים בקבוצות רקפת היא מרגשת ומשנת חיים – והיא משמעותית אף יותר כאשר היא מלווה בהורים רתומים, מבינים ומצויידים בכלים. אתם, אלו שפוגשים את המתבגרים בזמן קושי או כשהם חוזרים הביתה מ”שדה הקרב” כדי להתחזק, להיטען, להתנחם ולהאמין בעצמם – שהם יכולים.
בשבילכם, ובשביל הורים רבים ממש כמוכם, הקמנו את תחום ההורות של רקפת.
לאלו מכם שילדיהם כבר משתתפים בקבוצות רקפת – וגם לאלו שמסיבה זו או אחרת אינם, אנו מציעים לקחת חלק פעיל ומעורב בתהליך, ולקבל מעימנו כלים אפקטיביים ויומיומיים לחיזוק תחושת המסוגלות (של הילד ושל ההורה) ולסיוע בהתמודדות עם הקושי.
לבדיקה אישית של רמת החרדה החברתית אצל ילדכם מומלץ להיעזר בשאלון ליבוביץ’ המותאם לילדים ונוער
(כלי לאבחון ראשוני בלבד, אינו מחליף אבחון מקצועי של אנשי מקצוע מוסמכים כמו פסיכולוג או פסיכיאטר).
