מאמר מתורגם: נצחון שקט

מאת ננסי קליין

תרגום: שלי לוי

הייתי ילדה שקטה, אחד מאותם ילדים רגישים ביותר הרואים את השתיקה כמשהו מלא קסם, ורואים דברים יפים כראויים ללחישות.

​זה מעולם לא היווה בעיה כשהייתי קטנה. אהבתי לקרוא, ויכולתי להקדיש שעות בכול פעם לטובת ספר טוב.

​בית הספר היה מקום בטוח, מעניין, ושמח. אבל הכול השתנה בתיכון.

זה לא שאני השתניתי. זה שלא השתניתי.

​בכיתה, כל כללי המשחק השתנו. עכשיו, במקום אנשים שיודעים להקשיב, המורים רצו תלמידים אסרטיביים וקולניים. הלמידה הפכה תחרותית במקום חווייה משותפת. הפכתי שקטה יותר ויותר. מעולם לא הרמתי את ידי כדי לשאול. מעולם לא הרמתי את ידי כדי לענות. עשיתי את המצופה ממני בכול הנוגע לחומר הלימודים, אבל עד מהרה התבהר שתלמידים ביישנים הם בלתי נראים.

זה הדרדר לפני שהחל להשתפר. אבל אני מקדימה את המאוחר.

​סיפור התיכון ה”לימודי” החביב עליי התרחש בכיתה י’ בשיעור היסטוריה של ארצות הברית.

למשך סמסטר אחד שתי כיתות התאחדו, והמורים שלנו ייצגו צדדים שונים במלחמת האזרחים.

המורה הרגיל שלי, מר סנפורד, ייצג את הצפון בתור גנרל גרנט. המורה השני היה הגנרל לי. יום אחרי יום, הם הסבירו את העמדות שלהם בסכסוך, דיברו בהתלהבות בעד העקרונות שלהם, והמחיזו את מלחמת האזרחים בגוף ראשון בפנינו. זה היה מרתק! שתיתי בצמא כל מילה. עשיתי שיעורי בית ואף קראתי מעבר לכך, בשביל ההנאה. הרגשתי שאני ממש שקועה כולי בנושא.

יום אחד, הגנרל לי פנה אליי בכעס. הוא הצביע לעברי בהדגשה. “את יודעת מה את עושה?” הוא דרש.

​השבתי לו מבט מבלי שהיה לי מושג קלוש מה הוא רוצה ממני.

הוא שאל שוב. ושוב. לבסוף חילצתי מעצמי תשובה.

“מסמיקה?” עניתי בחוסר בטחון בולט.

כבלונדינית חיוורת הסמקתי די בקלות. “לא!” הוא הרעים בקולו.

“את בוהה. את מביטה בכול תנועה שלי.”

​הוא שתק כדי להגביר את הדרמה ואז המשיך במבטא הדרומי הסמכותי הרועם שלו.

“בחיים יש כאלה שעושים. וכאלה שמביטים. את מביטה מהשוליים.”

והוא פצח במתקפה ביקורתית חריפה על תלמידים שהיו, כביכול, כמוני.

למחרת, או אולי בשבוע לאחר מכן, היה לנו את המבחן הגדול ביותר בשנה. שני המורים הזהירו, עודדו ואיימו. כמעט חצי מתלמידי שתי הכיתות נכשלו.

בזמן החזרת המבחנים, הגנרל לי קיטר וצעק עלינו התלמידים העצלנים הלא יוצלחים במשך זמן מה.

​ואז לפתע הוא שינה כיוון. “תלמיד אחד… תלמיד אחד כאן באמת הקדיש תשומת לב, באמת הקשיב לכול ההרצאות ובאמת הקדיש לכך מחשבה והשתמש בטיעונים יצירתיים. אחד! אחד מתוך 63! בעת שרובכם נכשלתם, תלמיד אחד קיבל 100. אני לא יודע מיהי מביניכם היא זו שעשתה עבודה כה יפה, אבל אני רוצה שכולנו נכיר אותה עכשיו.”

​הגנרל לי לא ידע את שמי, וכאשר הרמתי את ידי (מהשוליים) היה ניכר שהוא מופתע.

זה היה ניצחון מתוק. לא אמרתי מילה, אבל בטוח שהסמקתי שוב

.