רעיון גדול, ה”למידה מבוססת פרוייקטים” – אבל איך מעריכים ביישנים?

למערכת החינוך תפקידים רבים וחשובים ביחס לילדים ובני נוער. המערכת מלמדת אותם חשבון, שפה, מדעים, היסטוריה ותרבות. למידת התלמידים נמדדת לרוב על סמך הידע שהם רכשו, שיננו וזכרו ועל סמך הבנה ויישום שלו בתרגילים ושאלות.

כאשר מדובר במתן ציון אל מול ידע המקבל ביטוי במבחן או עבודה, המערכת יודעת להעריך את התלמידים באופן שגרתי, ואנו גאים לומר כי למדנו אפילו להעריך בצורה הוגנת ומתחשבת את אלו שמתמודדים עם  בעיות קשב וריכוז או אתגרים אחרים. המערכת מצאה דרכים לשקלל, להקל ולהתחשב בתלמידים בעלי צרכים שונים כדי לאפשר להם להציג את הידע שלהם באופן אופטימלי.

ובכל זאת, בשנים האחרונות אנו רואים יותר ויותר בתי ספר נעים בבטחה לעבר מתודה חליפית – PBL, למידה מבוססת פרוייקטים. למידה אינטגרטיבית המעודדת את התהליך עצמו של רכישת הידע, את הסקרנות, העניין וההעמקה, המבוססים על עניין אישי של התלמיד ועל יכולות חקר, ולא על שליטה בחומר.

ה- PBL מחייב כמובן דרכי הערכה שונות מהלמידה המסורתית – כך הוחלט כי למידה מבוססת פרוייקטים תוערך על סמך פרזנטציה אחת או יותר של התוצרים, במהלך הפרוייקט.

אך מה קורה כאשר תלמיד או תלמידה צריכים להציג את הידע שרכשו מול הכתה – והם מתמודדים עם חרדה חברתית או ביישנות?

נסכים שאחת ממטרותיה המרכזיות של מערכת החינוך היא ללמד את ילדינו ללמוד ולרכוש ידע,  להעניק לתלמידים כלים ודרכים להרחיב את אופקיהם ולהעמיק את ידיעותיהם – בחומר שנבחר, נקבע וגובש עבורם מראש. מדדי ההצלחה למטרות אלו מושתתים על בחינות ועבודות, המועברות או מוגשות באופן פרטני – ומוערכות לפי קריטריונים שנקבעו – המשקפים בעיקר את שינון הידע הזה, שליפה מהזיכרון, ניסוח וכן הלאה. בלמידה מבוססת פרויקטים ניתנת לתלמידים הזדמנות לבחור ולרכוש ידע בתחומים שהתלמידים עצמם בחרו ומיקדו, לחקור נושא ללמוד אותו לעומק, לעבד אותו  ולכתוב אותו. אולם –  המערכת  לא מלמדת ולא נותנת היום כלים לתלמידים כדי להציג את כל העבודה שעשו, להעביר את עיקרי הלמידה שלהם הלאה ולדברר אותם לקהל המורים או התלמידים.

ההערכה לעומת זאת מתמקדת באותו אירוע של הצגת הפרוייקט (בסיום הפרוייקט ובמקרים מסוימים במספר תחנות במהלכו), מה שמקשה מאד – על חלק מהתלמידים, שלא ניחנו בכישורי ההצגה הנחוצים ובביטחון עצמי – ביכולות עמידה מול קהל.

לתלמידים הביישנים והמופנמים שהסיטואציה הזו, של עמידה מול קהל והצגת הפרויקט היא מאיימת, מרתיעה ובמקרים מסוימים אף משתקת – אין למעשה דרך לקבל ציון על השקעתם בפרויקט, גם אם הייתה עצומה, גם אם הפגינו בדרך כישורי מחקר, העמקה וניתוח יוצאים מן הכלל.

הקושי הוא כפול, אגב, כי גם למורים שלהם, שרואים את כל זאת וליבם יוצא אל התלמידים השקטים שעשו עבודה נפלאה – ואינם מסוגלים להציג אותה. היכולת של המורים להעריך את עבודתם של תלמידים אלו במסגרת הנוכחית מוגבלת ומתסכלת.

 אני תום, מנחה את סדנת עמידה מול קהל מטעם עמותת רקפת. כל מה שקראתם עד עתה, בשילוב עם אהבתי הרבה לבמה ולעמידה מול קהל כמובן הביאו אותי לעשות את מה שאני עושה היום, וספציפית בסדנאות חשובות אלו. ברצוני לשים זכוכית מגדלת על המקרים שבהם מערכת החינוך נותנת לתלמידים נושא מחקר, עליו הם צריכים לעשות פרויקט ולהציגו מול הכתה. במקרים רבים, מדי, תלמידים יכולים לדעת את החומר פיקס, לעבוד על פרויקטים מדהימים ומרתקים אבל כאשר הם נדרשים להציג את החומר מול הכתה הם נתקלים בחרדה, פחד במה או קיפאון. סיטואציה איומה ומביכה עבורם כמובן, אבל גם עבור מוריהם שמתקשים להעריך ולתת ציון לתלמידים אלו, כי הם נכשלו בהצגת הפרויקט כמצופה מהם.

בסדנת העמידה מול קהל אני עובד עם המשתתפים על היכולות והחוזקות של כל אחד ואחת מהם כדי שיוכלו להשתמש בהן כאשר נדרשים לעשות משימה שאינה חלק בשגרה היומיומית שלהם. בשמונה מפגשים אני בונה איתם תהליך מעצים ונוסך ביטחון ומעניק להם כלים קבוצתיים ואישיים, שיאפשרו להם בסיס משמעותי שאיתו הם יכולים לעבוד בקידום ובהצגת הפרויקטים שלהם. קהל היעד לסדנאות אלו הם תלמידים המתמודדים עם חששות, ולעתים אף חרדות, מחשבות מגבילות ופחד אמיתי להשמיע את קולם, פחד שמוביל אותם לא פעם להימנעות וריחוק ממשימות כאלו.
המטרה: לסייע להם לראות בעצמם יכולות, חוזקות ואיכויות, שיאפשרו להם להפיק את המירב מעצמם, גם בלמידה בפורמט PBL.

אשמח להציע הצצה לתוך הסדנאות, ולשתף  במספר דוגמאות של תהליכים שעוברים – הן המשתתפים והן הצוות. חשוב לי לציין כאן גם את הצוות כיוון שחלק ממטרת הסדנאות כאמור הוא גם איפשור או טיוב תהליך ההערכה, בלמידה מבוססת פרויקטים.

במפגשים הפרונטליים שהתאפשרו במסגרת ההנחיות (ימי קורונה) שילבנו  משחקים ומתודות מעולם התיאטרון, המשתתפים נתבקשו לדבר על נושאים הקשורים באורח החיים שלהם,   וכך שיתפו נושאים הקרובים לליבם ואותם הם מכירים. שמתי לב כי אחת התלמידות משתפת ומביעה רעיונות נפלאים ונוגעים ללב, אולם הקול שלה היה מאוד חלש ומונוטוני. הקבוצה נדרשה להתאמן מחוץ לשעות המפגשים ולעשות  חזרות על עבודת הקול שלהם מדי יום. ניכר שבין המשימה הראשונה למשימה השלישית, אותה תלמידה נשמעה משמעותית חזק יותר (עדיין חלש ביחס לאומדן שלי ושל המחנכת). יחד עם זאת היה לי חשוב להדגיש בפני המורה המלווה את הסדנה כי בשלב זה של הסדנה ההערכה שלי כלפי התלמידה תהיה מעולה, היות ואנחנו באמצע התהליך והמטרה שלי היא להמשיך ולחזק אצלה את הביטחון, על מנת שתמשיך להתאמן ולבסס את הכלים שהיא קיבלה.

כשנאלצנו להעביר את המפגשים לזום שמנו לב כי אותה תלמידה עדיין מביעה מאפיינים של ביישנות והיא עדיין חוששת להציג את דעותיה בפומבי. היא אף חששה תחילה להראות את פניה במפגש המצולם. ועם זאת –  היא ממשיכה להגיע, היא מתמודדת בתהליך שאינו פשוט לה ומראה נכונות להתאמץ ולצאת מאיזור הנוחות, על מנת לשפר את ביצועיה. לכן  – ההערכה שלי במקרה זה תהיה טובה, ומעודדת.. כמובן שתפקידי כאן אינו בהערכת הלמידה והתכנים שמביאים המשתתפים בסדנא, ולכן אני בוחן אך ורק את הכלים שאני נותן – לעמידה מול קהל והצגת המשימות.

חשוב לי שכאנשי חינוך נסתכל על התלמידים במשקפיים של תהליך ולא של תוצאה.

באחת הסדנאות כמנהגי ביקשתי מהתלמידים לשלוח לי סרטונים בהם הם מתאמנים על המשימות אותן בנינו במפגש. שמחתי לראות תלמידים שהשתפרו מאוד בתהליך, צברו ביטחון, הגבירו את קולם, שיפרו עמידה ועוד כלים עליהם התאמנו. נכון, חלקם עדיין עמדו שפוף ולא התיישרו מספיק מול המצלמה. חלקם לא שמרו על הינף ידיהם כמצופה. הייתה עוד דרך לעשות., אבל זו בדיוק החוויה – של דרך, של מסלול שיפור ולמידה. אנחנו נמצאים בתהליך וחשוב לראות כל שינוי ותזוזה מתחילתו ולאורך המפגשים. חשוב לזכור כי בתחילת הסדנה, במפגש הראשון, התלמיד X דיבר בלי לזוז כלל ופחד הקהל שלו שלט בו באופן מוחלט. ואילו התלמידה R – זו הפעם הראשונה שהצלחתי לשמוע באמת את מה היא אומרת. איזו דרך!

אין ספק כי אם נעודד אותם על הדרך, תחושת הביטחון שלהם תצמח ולפעם הבאה שיסריטו את עצמם יגיעו בטוחים יותר ומוכנים יותר – להתנסות ולחשוף מעצמם, והתוצאות יהיו בהתאם.

על פחד קהל ניתן, אפשר וכדאי להתגבר.

והמורים? וההערכות? הנטייה הטבעית שלנו היא לרצות לראות תוצאות מהירות. זה מובן לחלוטין אולם לא מאד אפקטיבי. אם נעריך את התלמידים לאורך הדרך – על הדרך שהם עושים נוכל לסייע להם להפיק יותר מעצמם, ויהיה יותר על מה להעריך, בביצועיהם.  כמו כן, חשוב שנסתכל גם על מכלול הכישורים  שיש לאותם תלמידים, האם הם קריאטיביים? יצירתיים באופן מיוחד? האם הם סקרנים? האם הם משתפים פעולה? מפרגנים ומעודדים? האם הם מעוררים בנו עניין במהלך הצגת הפרויקט? האם הם יוצרים קשר עין? האם הם ניחנו בכישרון משחק יוצא דופן?

אם נתבונן לא רק על הישגיהם המצופים בפרויקט ובלמידה, לא בהשוואה לחבריהם – אלא בצפייה אמיתית ומסוקרנת במי שהם, אם נתבונן מה עוד הם מביאים עמם לסיטואציה נוכל לחזק בהם יכולות חשובות, חשובות לא פחות מהלמידה לפרויקט. בסדנאות אנו מקפידים לזהות את החוזקות האינדיווידואליות הללו של התלמידים – ולצייד אותם בכלים המתאימים לחיזוק המסרים ויכולות ההצגה שלהם, ובמקביל – להתאים עם המורים את ההערכה המותאמת והמדויקת לתלמידים המציגים, על מנת שיוכלו להפיק ממנה להמשך דרכם.