שאלות שנשאלנו (וגם תשובות)
ראשית חשוב לומר כי חרדה חברתית מופיעה לעתים אצל אנשים שונים, ובתקופות שונות – בדרכים שונות ומגוונות.
עם זאת, ניתן למצוא סימפטומים אופייניים ותסמינים של חרדה חברתית, שיעזרו לנו להבין טוב יותר את המצב:
תחושה של אי נוחות במחיצת אנשים, פחד (לרוב לא מבוסס) מביקורת ומלעג, ביישנות, דימוי עצמי וביקורת עצמית מוגזמת ובחירה חוזרת להימנע ממצבים חברתיים.
התחושות יכולות בהחלט לעורר גם תגובות פיזיולוגיות כגון: רעד, הזעת יתר, הסמקה, כאבי ראש / בטן ועוד.
כדי להתחיל לברר האם אני או האם ילדי סובל מחרדה חברתית, ואם כן – באיזו מידה,
מומלץ להיעזר ב”שאלון לייבוביץ” לאבחון עצמי של חרדה חברתית:
צריך להדגיש כי שאלון ליבוביץ’ הוא כלי לאבחון עצמי בלבד, ואינו אבחון רשמי ומקצועי. לאבחון מקצועי יש לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג קליני.
ניתן לקרוא עוד על האבחון במאמר: חרדה חברתית או “סתם ביישנות” – איך מאבחנים ומה עושים? אצלנו בדף המאמרים.
במידה וישנה הפרעה ופגיעה באיכות החיים – בין אם כילד, מתבגר או בוגר – כמובן שמומלץ וכדאי לזהות, כדי להתמודד ולשפר. ההמלצה היא לאבחן בשלב מוקדם יותר (לרוב בגילאי 10-11) והיא נובעת מתוך ההנחה שנחסוך לאותם ילדים הימנעות ארוכת שנים וצבירה של החמצות ומשקעים. ככל שנקדים לאבחן ולטפל נוכל לתרום לבנייה של דימוי עצמי נכון בזמן. עם זאת, אף פעם לא מאוחר מדי לאבחן ולעשות שינוי. אל תחששו לגשת אפילו בגיל מבוגר, ניתן לחוות שינויים משמעותיים כל כך ולהרוויח איכות חיים.
כמו יתר החרדות – מורשים לאבחן חרדה פסיכיאטרים ופסיכולוגים קליניים. מומלץ לפנות לאיש מקצוע (פסיכיאטר / פסיכולוג קליני) המתמחה בחרדות, וספציפית בחרדה חברתית. הם יידעו לזהות מהר מאד את הסימנים, ויוכלו גם לבחון האם קיימות הפרעות נוספות או מצב דכאוני הדורשים התייחסות וטיפול. מדובר בפגישת איבחון בודדת ואין צורך לחשוש ממנה, להיפך – היא עשויה לשנות חיים. אם מדובר בילדים מתחת לגיל 18 הוריהם צריכים להיות חלק מהתהליך ואם מדובר בילדים צעירים ממש אז ההורים ממש משתתפים באבחון ונותנים את תיאור היום יום של הילדים.
במאמר: חרדה חברתית או “סתם ביישנות” – איך מאבחנים? שנמצא אצלנו בדף המאמרים, עונה דר’ צופי מרום, פסיכולוגית קלינית ומדריכה, ויועצת לעמותה, על מגוון רחב של שאלות בנוגע לאבחון של חרדה חברתית. מוזמנים להמשיך לקרוא שם.
לא נדרש אבחון רשמי או אחר על מנת להצטרף לקבוצות רקפת, לא לקבוצות ילדים ונוער ולא לקבוצות צעירים ובוגרים.
תהליך ההצטרפות כולל שיחת ברור צרכים והתאמה, טלפונית. במידה והקבוצות שלנו רלוונטיות לפניה נמשיך לשיחת היכרות וראיון הדדי, עם מנחות הקבוצה. בקבוצות ילדים ונוער נזמין את המשתתפ.ת להצטרף למפגש ניסיון עם הקבוצה.
דימוי עצמי או בטחון עצמי מתאר את האופן שבו אדם מתייחס על עצמו. האם האדם מעריך את עצמו ובוטח בעצמו והדבר בא לידי ביטוי בהתנהלות נינוחה וטבעית, או שמא הוא סובל מביקורת עצמית משתקת ומוגזמת ומחוסר בטחון כללי בהתנהלות שלו בעולם. אנחנו נוטים לחשוב על דימוי עצמי כעל תכונה קבועה.
אך האמת היא שדימוי עצמי (בדיוק כמו אחיו התאומים הערכה עצמית, ביטחון עצמי) אינו תכונה כלל. מדובר דווקא בתחושה דינמית וגמישה המשתנה ללא הפסק במהלך החיים בהתאם למעשים שלנו.
אדם החווה כישלונות ותסכולים, יתפתה לשכנע עצמו כי זהו מצב העניינים בעולם – אף פעם לא יהיה לי בטחון עצמי, הדשא של הבטחון העצמי לעד יהיה ירוק יותר אצל השכן. זוהי אמונה שגויה כמובן אך כמו אמונות רבות, יש לה כוח להגשים את עצמה. זהו למעשה מעגל קסמים אכזרי שבו אדם בעל בטחון עצמי נמוך משכנע את עצמו שזהוי גזירת גורל נצחית, ולכן אין כל טעם לנסות, מה שיגרום כמובן להידרדרות של הבטחון העצמי שלו. זהו בדיוק אופן ההתפתחות של חרדה חברתית – כאשר אדם ספג כך וכך כשלונות וצלקות הוא מרים ידיים, מסתגר ופורש אט אט מפעילויות חברתיות, וכך מפחית עוד יותר את הסיכוי לפתח בטחון עצמי, מה שמגביר את נטייתו להסתגר וכן הלאה.
האמת היא שישנה דרך לשפר את ההערכה העצמית, ולמגר את החרדה החברתית.
כאשר אדם מתחיל לטפל בהרגלי ההימנעות שלו, הוא מגלה כי עצם העשייה גורמת לו לתחושות של רווחה נפשית ועלייה בביטחון עצמי. החרדה והביקורת העצמית המשתקת הן הרגלים שהתקבעו בתוכנו. הן ילוו אותנו עוד זמן מה במסענו החוצה מבור החרדה. אך רק כאשר נלמד להתעלם מהם ולפעול למרות נוכחותם, רק אז יתחיל תהליך חיובי של שיפור הביטחון העצמי ומיגור הדרגתי של החרדה החברתית. ברקפת, מצאנו כי הדרך האפקטיבית והמשמעותית ביותר לתרגול השריר החברתי ומיגור החרדה הוא – ביחד. בקבוצה.
הכי פשוט ונוח להצטרף בטופס ההצטרפות, כאן באתר. למלא את את הטופס המלא או המקוצר ולשלוח –
כך נוכל לחזור אליך עם כל הפרטים לרישום, באופן מותאם לגיל ולאיזור הרישום.
אם יותר נוח, ניתן ליצור עימנו קשר גם טלפונית – 077-2017032 בשעות הפעילות (09:00-17:00) או במייל, בכל שעה: [email protected].
תהליך ההצטרפות לקבוצה כולל שיחת רישום וכן פגישת היכרות, הקודמת למפגש הקבוצתי הראשון.
בהחלט, כן.
הקבוצות היא קבוצות חברתיות פתוחות – מה שנהוג לקרוא “קבוצות רכבת”. ניתן להצטרף מתי שמעוניינים, וגם לפרוש בכל רגע נתון.
נכון, המפגש הראשון עשוי להרגיש מעט מביך (“כולם כבר מכירים אחד את השני ורק אני חדש/ה”),
אבל האמת היא שכולם היו במצב הזה כשהצטרפו לקבוצה, ותוך זמן קצר כולם מרגישים שייכים וחלק מהחבר’ה.
ישנם שני סוגי קבוצות: קבוצות המשוייכות לאירגון, חברה, בי”ס או מוסד חינוכי / חברתי כלשהו, המתקיימות בהתאם באירגון הספציפי,
וישנן הקבוצות הפתוחות לקהל, “קבוצות רקפת” לילדים, נוער ובוגרים.
בקבוצות הפתוחות – הפגישות מתקיימות במרכזים קהילתיים, מועדוני נוער ובוגרים, מרכזי צעירים עירוניים וכדומה, בפריסה ארצית.
מוזמנים להתעדכן במפת הפעילות שלנו הנמצאת בעמוד הבית. חשוב גם לדעת –
אנו פועלים להקמת סניפים חדשים בהתאם לצרכים העולים מכם, מהשטח.
אם אין קבוצה באזורכם, שלחו לנו הודעה ונבחן הקמה של קבוצה כזו (:
מנסיוננו, הדרך המומלצת להביא כל אדם לפגישה כזו היא כנות וישירות. לספר כי ישנה קבוצה חברתית המיועדת לבני נוער המתקשים חברתית,
בדיוק במקומות בהם יושב הקושי המוכר להם – וכי הפעילות בקבוצה גם אפקטיבית ומייצרת שינוי, וגם כייפית ומהנה.
להזמין למפגש היכרות קצר עם מנחי הקבוצה, שימשיך לפגישת ניסיון והיכרות עם הקבוצה.
בני נוער שקטים ומופנמים זקוקים לזמן רב יותר להתאקלמות ולהתרשמות – זה מובן ומוכר כמובן, ולכן אין חובת השתתפות בפעילויות ובמשימות,
ולא מצפים מהם לדבר או להשתתף, רק לבוא ולהתרשם. בדרך זו יש סיכוי רב יותר שהנער או הנערה יסכימו להגיע, ללא שום התחייבות.
מנסיוננו, לאחר פגישה זו החששות מתפוגגים ומתחלפים בציפייה לקראת המפגשים הבאים.
מומלץ לקרוא טקסט זה לקראת ההשתתפות במפגש הראשון.
המפגשים הקבוצתיים שלנו אורכים כשעתיים, לעתים עם הפסקה קצרה באמצע.
אורך המפגשים משתנה מקבוצה לקבוצה – בהתאם לאופי וותק הקבוצה, ולגיל המשתתפים.
הקבוצות שלנו מותאמות לילדים, נוער ובוגרים ומתקיימות כמובן בחלוקה גילאית ותת חלוקות בהתאם לצורך.
גילאי המשתתפים –
* בקבוצת הילדים: 9-10
* בני נוער: קבוצת חט”ב 12-14 וקבוצת תיכון 15-18
* בוגרים: 18-24, 25-32, 33-44, 44+
חשוב לומר כי ההשתתפות בקבוצות והציפייה לראות שינוי ושיפור תלויות ברצון, במחוייבות האישית לתהליך וב”עבודה” המושקעת בו ע”י המשתתפים עצמם.
ללא רצון ומחוייבות ההשתתפות מייצרת אולי הנאה וחיברות, אך פחות ערך ושינוי מיוחל.
ולכן – אין התחייבות למספר מפגשים קדימה ואפשר לפרוש בכל שלב. התשלום הוא תשלום חודשי, חודש בחודשו.
הקבוצה פועלת במתכונת של קבוצת “רכבת” – חברים חדשים מצטרפים כל העת, וחברים ותיקים פורשים בזמנם.
כך גם מתאפשר לפגוש אנשים חדשים, ולחדד את היכולת של מפגש חברתי עם בני נוער זרים, בנים ובנות.
בעיקרון – אף פעם. המטרה היא להוות מרחב חברתי תומך, שנעים להגיע אליו והתהליך שנוצר במסגרתו הוא אפקטיבי ומועיל, כל אחד ואחת לפי הזמן שנדרש עבורם.
התהליך הוא הדרגתי, ויכול להימשך זמן קצר או ארוך, באופן אינדיבידואלי ובהתאמה לצורך, ליכולות ולכוחות עמם מגיעים המשתתפים.
הקבוצה תמשיך להתקיים באופן רצוף, להיפרד ממשתתפים שמרגישים שסיימו את התהליך או מיצו, ולהיות שם – זמינים ומחבקים עבור משתתפים חדשים.
במפגשים שלנו אין חומר תיאורטי שצריך להספיק, אין בחינות ואין “השלמות”.
הקבוצה מתנהלת כמעין חוג חווייתי ומהנה שיש בו גם אתגרים ושיפור מתמיד.
מטרת המפגשים היא לייצר שינוי באיך אנחנו תופסים ומתנהלים במפגשים חברתיים, ולכן לכל מפגש כזה יש ערך וחשיבות –
אולם לא לתוכן הספציפי שבמפגש ספציפי.
אנו כן מעודדים עם זאת ליצור קשר ולהתעדכן – עם מנחה אועם מי ממשתתפי הקבוצה.
מטרת הקבוצות החברתיות-רגשיות שלנו היא לסייע לילדים, נוער ובוגרים המתמודדים עם קשיים חברתיים על רקע של מופנמות וחרדה חברתית.
הכלים והמתודות בהן אנו פועלים מבוססי כלים התנהגותיים וקוגניטיביים כמו גם פלייבק, פסיכודרמה, תאטרון ועוד, ונמצאו אפקטיביים ביותר למטרות אלו, בקבוצות קטנות ובהנחייה מקצועית.
הקבוצות אינן מתאימות למי שסובלים מבעיה או קושי אחרים (נפשי, קוגניטיבי, פיסי או אחר) ולמי שהחרדה החברתית אצלם היא עניין נלווה או משני.
לפני הצטרפות לקבוצה תתבצע שיחת התאמה, ייבחנו הצרכים – והאפשרויות, להתאמה מירבית ומדוייקת לכל אחד ואחת.
המנחים ברקפת מגיעים כולם עם זיקה וחיבור מקצועי ו/או אישי לתחום החרדה החברתית.
במרבית הקבוצות ישנם שני מנחים –
מנחה אחד מהתחום הטיפולי (פסיכולוג, עובד סוציאלי, פסיכותרפיסט , מנחה קבוצות, מנחה בני נוער, יועץ חינוכי), ומנחה נוסף הוא בעל רקע אישי של התמודדות עם חרדה חברתית.
אדם שחווה בעצמו את הקושי שהמשתתפים חווים, והתמודד עימו בהצלחה. בקבוצות מסוימות המתמודד הוותיק הוא בוגר של אחת מקבוצות “רקפת” בעצמו.
כל המנחים שלנו עוברים הכשרה נוספת והדרכות שוטפות בכל תקופת ההנחייה שלהם ב”רקפת”,
ובנוסף מקבלים הדרכה מקצועית מטובי המדריכים המקצועיים (סופרויזורים) להנחיית קבוצות עם התמחות בחרדה חברתית.
ההתנדבות ברקפת היא מתנה הדדית משמעותית ביותר- למונחים ולמנחים, וכמובן מומלצת ומעודדת על ידינו מאד (:
על מנת להתנדב לעמותה מלאו את טופס יצירת הקשר, תוך בחירת נושא פניה:התנדבות, ועקבו אחר ההנחיות.
אנא התאזרו בסבלנות.
הפרופיל האופייני של אנשים המתמודדים עם חרדה חברתית הוא רגישות רבה, אינטליגנציה גבוהה ותחומי עניין שונים ומגוונים.
בתהליך המיון שלנו אנחנו מקפידים לקבל אנשים איכותיים וחיוביים שיכולים לתרום לקבוצה ולהעשיר אותה,
שמתמודדים אמנם עם קושי ואיתגור אולם הם אופטימיים ומוכנים לתהליך – ולהשקעה שהוא מחייב.
מובן שלא, ההצטרפות לקבוצה יכולה לתרום לטיפול הרגשי ואינו עומדת בסתירה לו.
עם זאת, חשוב לעדכן – הן את המטפל הרגשי והן אותנו על הסטטוס, כדי שנוכל לסייע ולהועיל – יחד.
הימנעות חברתית אינה בהכרח מבטאת ביישנות ומופנמות, היא יכולה “לשרת” את כל קשת המופנמות-מוחצנות, כלומר את כל מי שחווה קושי בהשתלבות חברתית ובתחושת השייכות. כדי להתגבר על תחושת דחייה, אי קבלה, ריחוק חברתי, חוסר שייכות – אנשים נוטים לבחור באחד משני קצוות: התבלטות וכוחנות או הימנעות והדרה עצמית.
בקבוצות רקפת אנחנו מתמקדים במופנמים וביישנים החווים חשש וחרדה בסיטואציות חברתיות, ונמנעים מהן. במרחב קבוצתי מותאם ומונחה מקצועית אנחנו מסייעים ביצירת תחושת מסוגלות ושייכות דרך חוויה חיובית מתמשכת ומתבססת, הדרגתית. ניתן וכדאי לשנות הן את דפוסי החשיבה (“אני לא יכול”, “אני לא מסוגלת”) והן את ההתנהגות – המוכנות לנסות, להעז, לחוות.
דפוסי הימנעות ו/או כוחנות בקרב מוחצנים מוכוונים לרוב לקבוצות המתמקדות בכישורים ובמיומנויות חברתיות.
לחרדה החברתית יש ביטויים שונים ומגוונים – לילד עם חרדה חברתית יכולים בהחלט להיות חברים, בבית הספר או בכלל, ומאידך, ילד שנמצא לבד בשעות אחה”צ אינו בהכרח ילד שחווה חרדה חברתית.
נורה אדומה צריכה להידלק אם בקרב חבריו הוא אינו יוזם אלא רק מובל, אם הוא לא מרגיש נוח להחזיק או להחצין מחשבות, רצונות, העדפות משלו, אם הוא חווה סטרס ואי נוחות לקראת ובמהלך אינטראקציות חברתיות, אם הוא מעוניין בכאלו (אינטראקציות חברתיות) – אך נמנע מהן ומרגיש חוסר אונים חוסר שייכות.
ישנו באתר שאלון אבחון עצמי – שאלון ליבוביץ’ – שיכול לסייע. אם אתם שואלים את עצמכם האם ילדכם מתמודד עם חרדה חברתית, תוכלו להיעזר בשאלון למילוי עצמי ככלי הערכה ראשוני. צריך לזכור כי השאלון אינו מהווה תחליף לאבחון מקצועי, אך בהחלט יכול לתת מושג ראשוני וחשוב על ההתמודדות של הילד.ה. (השאלון קיים בשתי גרסאות: שאלון ליבוביץ’ מותאם לילדים ונוער ו- שאלון לצעירים ולבוגרים).
חשוב לומר כי אין צורך באבחון של חרדה חברתית על מנת להצטרף לקבוצת רקפת.
עמותת רקפת אינה מרחב טיפולי ואינה מבצעת אבחונים. אבחון כזה יש לעשות אצל גורם מקצועי המתמחה בכך.
החיים הם לא אגרוף. הם יד מושטת הממתינה ליד אחרת שתוכל לאחוז בה.
