אולי יצא לכם לצפות במופע אימפרוביזציה. אולי אתם אפילו מאלתרים בעצמכם. אולי רק שמעתם את המושג פה ושם ואולי אין לכם שמץ של מושג במה מדובר. הכל בסדר. נתחיל מההתחלה עבור כולם. כשמדברים על אימפרוביזציה מתכוונים, בגדול, על ליזום או להגיב במקום ובלי תכנון מראש. עכשיו זה כבר לא נשמע כל כך מסובך. אולי זה נשמע פשוט, אפילו פשוט מדי – הרי אנחנו כל הזמן יוזמים ומגיבים, אנחנו חיים את החיים, לא?
אז בואו ונקפוץ לרגע לקצה השני של הסקאלה. אנחנו מאזינים למופע ג’אז חי והסקסופוניסט פותח בקטע סולו לא מתוכנן. הפסנתרן, המתופף ונגן הקונטרבס עוברים לרקע, מפנים לו את המקום ומלווים אותו ברקע. אחרי כמה דקות הסקסופוניסט ממצה את הקטע וכולם חוזרים לנגן יחדיו. מאזין הדיוט יכול לחשוב כי היצירה הנפלאה הזאת נכתבה מראש והלהקה כבר חזרה עליה עשרות פעמים.
סטנדאפיסט עושה עוד פאוזה מסדרת הבדיחות שלו ופונה לשוחח עם הקהל – “איפה אתה גר?”, “איפה את עובדת?” האם יש לו שורה מוכנה לכל תשובה? איך הוא עושה את זה?
קבוצה של שחקנים מעלה מופע מאולתר מול עשרות צופים. אין נושא, אין טקסט, אין דמויות, אין העמדה. רק מילה אחת שאחד הצופים נתן. גם השחקנים עצמם סקרנים, ממש כמונו, לדעת איזה מופע יוולד לו על הבמה של תיאטרון האימפרוביזציה.
לא סתם בחרתי דוגמאות מעולם הבידור. האימפרוביזציה הגיעה משם ובאופן ספציפי מעולם המשחק – בהתחלה כתרגילי חימום, לאחר מכן ככלי לפתח את היכולות של השחקנים ולבסוף כאומנות בפני עצמה.
בכל הדוגמאות לעיל האנשים באינטראקציה מאוד מיוחדת אחד עם השני – כולם קשובים מאוד זה לזה, תומכים אחד בשני ומשתפים פעולה. אף על פי שכולם כאחד תרגלו הרבה, הם עלו על הבמה עם הידיעה שיכול להיות, או בעצם שבטוח, יקרה משהו שהם לא תכננו (אם הם בכלל תכננו), בין אם מוצלח יותר או מוצלח פחות. בעצם אפשר להגיד שהם עלו על הבמה עם חוסר הידיעה של מה שיהיה.
זה יכול להיות די מפחיד בהתחלה. אפילו מבעית. וכדי להיות מסוגלים להיות במקום כזה עם הקשבה גבוהה, שמאפשרת תגובה מתאימה, צריך לתרגל. תרגילי אימפרוביזציה מטבעם שואפים להביא אותנו לאותו מצב של אי ודאות, לתפוס אותנו לא מוכנים ולדרוש מאיתנו להגיב, ולהגיב מהר. הם מכוונים לאתגר אותנו מעבר ליכולת שלנו ברמה כזאת שלעתים נתבלבל ונטעה. הרעיון הבסיסי הוא להתרגל למצב של חוסר שליטה ואי ידיעה, אשר באופן טבעי מעלה מאוד את מפלס החרדה, ולשהות בו. לראות שהוא לא נורא כפי שחשבנו, שהוא יכול אפילו כיפי, מרגש ומצחיק. עם התרגול, נגלה שיותר ויותר נוח לשהות במצב הזה, אפילו (ודווקא) עם אנשים נוספים, ויותר קל להגיב באופן פשוט וטבעי.
אנחנו רואים שהאימפרוביזציה טומנת בחובה תקשורת וחיבור לאחר. ולכן זה טבעי שנראה איך אפשר להשתמש בה ולשאול ממנה לפעילות שלנו ברקפת. העיקרון המוביל באימפרוביזציה הוא ה-“כן”. כלומר לא לשלול את מה שקורה, לא להתעלם ולא להתנגד. ההמשך של העיקרון הזה הוא “כן ו…”, כלומר לראות איך אפשר לקחת את מה שקיים ולעשות איתו משהו.
אדגים את העיקרון הזה בסצינת משחק מאולתרת. נקבע מקום, נבחר דמויות ונגדיר את היחסים ביניהן. למשל – אלי הספר סיים זה עתה לספר את מיקה שאינה מרוצה בכלל מהתספורת שלה. מיקה פתחה את הסצנה ואמרה: “אני לא מאמינה שנתתי לך לספר אותי. התספורת שוב יצאה קצרה מדי!”
דוגמא לתגובה של “כן ו..” שמחזקת את הסצנה שזה עתה נוצרה – “מיקה, תפסיקי לקשקש. אני ספר מדהים והתספורת משגעת” – בעצם השחקן השני ממשיך סצנה הגיונית על ספר ש”פישל” ומוסיף פרט חדש – תסביך גדלות וחוסר התחשבות בבקשות ושביעות רצון הלקוחות. גם תגובה כמו “אני ממש מצטער, לא שמתי לב למה שאני עושה, יצאה לי בדיוק התספורת של אמא שלי שנפטרה לפני חודש” ממשיכה את הקו ומוסיפה עליו למרות שהיא הפוכה לגמרי באופי שלה. שתי התגובות האחרונות ממש מרימות להנחתה ונותנות למיקה הרבה עם מה לעבוד. תגובה פשוטה של “כן” בלי ה-“ו…” (“נכון, יצא קצר מדי”) הייתה גורמת לה להזיע קצת, בחיפוש איך להמשיך את הסצנה
דוגמא לתגובה של “לא”, שתוקעת את הסצנה – “אבל מיקה, את ביקשת תספורת קצרה” – השחקן השני מבטל את מה שנאמר במשפט הראשון. והסצנה צריכה להצדיק את עצמה ולתפוס מומנטום מחדש.
כפי שראיתם, בעיקרון ה-“כן ו” טמונים עקרונות נוספים. על מנת שנוכל לומר בכנות כן, אנחנו צריכים להיות בהקשבה למתרחש, גם מסביבנו וגם בתוכנו, להסתכל על מה שיש (על פני מה שאין), לשחרר את השוטר העצמי כדי לאפשר לעצמנו להיות יותר ספונטניים, לקבל את הלא ידוע, ויחד איתו האפשרות של כישלון. יש פה עולם שלם שאפשר לקחת ולארוז במילה אחת קצרה, פשוטה וחיובית.
אנחנו רוצים להביא את הילדים למקום שקשה להם, לשהות שם ולהרחיב את היכולת שלהם להכיל את המצב, ולראות שהכל בסדר, שהם יכולים. זה יכול להיות מפחיד, קשה, מביך ומשתק. אך באותו אופן זה יכול להיות מרגש, מאתגר, מחבר ומצחיק. כאן יש לנו חלק חשוב, כמנחים, ליצור אווירה כיפית, מקבלת ומאפשרת – אווירה של כן! חשוב שנמקד את תשומת הלב שלנו ושל כולם על מה שכל אחד מביא, קטן כגדול. כל אחד משתתף על פי יכולתו וכל השתתפות היא משמעותית. לפעמים משתתף יככב ולפעמים ידשדש. בשני המקרים הוא לקח יוזמה והשתתף.
