“הלב שלך נשבר כשאת רואה שהילדה שלך לבד”, בדידות בקרב ילדים ונוער

משה נורמן נולד בחורף מושלג של דצמבר, בשנת 1964 בעיר צפת.

את ילדותו המאוחרת עבר בחיפה, כאח בכור לשני אחים.
שרת בצבא ביח’ שדה של ההגנה האווירית.

סיים את לימודי הנדסה אזרחית בטכניון בשנת 1992.

במשך הקריירה שלו היה מעורב בפיקוח על הקמה של מבני ציבור ותשתיות ברחבי הארץ וניהל תקציבים ענפים.

בשנת 2017 פקדה את משה מחלה ניוונית נדירה של המוח, ולאחר התמודדות של כ- 3 שנים נפטר והוא רק בן 56.

משה היה אדם נעים הליכות, אינטליגנט ונאה, היה לו ידע עצום והוא היה סקרן וחוקר ואהב לתור אחר אינפורמציה ומקורות ידע נוספים. 

הוא אהב מאד מתוקים והיה קשור למשפחתו, שהיתה חשובה לו מאד.

במהלך חייו התמודד משה עם חרדות חברתיות שמנעו ממנו יצירת מעגלים חברתיים, זוגיות והקמת משפחה ומיצוי מלוא יכולותיו –
שהיו גבוהות ומרשימות.

לאחר מותו, יצרה משפחתו קשר עם רקפת, ויחד נהגה הרעיון להקים בטכניון, מוסד לימודיו, קבוצות חברים – “מעגלי רקפת”,
שיוכלו  להוות מרחב חברתי תומך ומחבק ולסייע לאנשים החשים מצוקה דומה.

המשפחה: “לו היה משה מגיע בצעירותו לפעילות כמו מעגלי רקפת אולי היה מצליח לייצר שינוי בחייו, ולצמוח לכיוונים נוספים ולרכוש חברים.
כולנו תקווה שתרומתנו תסייע לזקוקים לכך ביצירת קשרים חברתיים, כפי שצוטט בורא עולם בספר בראשית לא טוב היות אדם לבדו“.