חרדה חברתית אצל בוגרים צעירים (18-21) – התפקיד ההורי

העולם שבחוץ מפחיד, אבל יש מה לעשות

לקחת מהם את הקושי או להתגייס במקומם לא נוכל, והאת? זה גם לא מה שהם זקוקים לו מאיתנו. עכשיו זה הזמן שלהם לפרוש כנפיים ולצאת אל העולם, ושלנו לסמוך עליהם. אבל זה לא אומר שאנחנו משאירים אותו או אותה לבד.

הנה כמה כלים ודגשים עבור ההורים:

• ראשית, לדעת לשחרר – אם לא נדע לשחרר, הם לא יוכלו להשתחרר. עם מבט מלווה ומילים מעצימות, צריך לדעת לשחרר. צעד צעד! אם לא נאמין שהם יכולים – גם הם לא יאמינו ביכולתם.
• לתת להם לטעות – אין אדם שלא טועה. גם אנחנו סללנו את הדרך שלנו. לעיתים גברנו על המהמורות, ולעתים הן גברו עלינו (: כך או כך, נאלצנו לקום. זה חלק מהתהליך. לגרום להם להבין שנעזור להם לקום אם יהיה צורך, שיש להם גב אבל שיעזו לנסות. וגם לטעות…
• לא לשפוט או לבקר אותם – מה שלנו ניראה ברור ופשוט, ניראה אחרת מאד למי שחווה את הקושי, למי שמתמודד עם חרדה חברתית. כל צעד וכל התקדמות דורשת מהם להתעמת עם הפחדים. עבורם אינטראקציות חברתיות הן לעיתים אתגר קשה מנשוא.
• לוו אותם אבל אל תעשו עבורם – הדרך היחידה להתקדם היא ע”י חשיפות קטנות ומדורגות. כל חווית הצלחה תאפשר את הצעד הבא. היו שם עבורם. עודדו והאמינו בהם. זה כמו אוויר לנשימה – להם וגם לנו. אבל אל תחסכו מהם את ההתנסות האישית שהם חייבים.
• להתמקד בהתנסויות ובאפשרויות ריאליות ומתאימות – אפשר לעזור להם לחפש יחד את “הדבר הבא”. העידוד להתנסות צריך להיות מאתגר (לא קל מדי) אבל ריאלי ונכון. חשוב לייצר הצלחות שהתאמצו עבורן, אך אין טעם לייצר אכזבות שירפו את ידיהם.
• לעודד אותם להציג את הקושי מול הגורמים הרלוונטיים במסגרות השונות אליהן הם מצטרפים או פונים. אם צריך, לעזור להם לדברר ולחשוף את הקשיים ולא להסתירם. להתעלם מהם / להדחיק אותם / להסתיר אותם רק יעצים את הקושי ויגביר חוויות של אי הצלחה.
• מציאת עוגנים שיכולים לחזק את הביטחון העצמי ואת תחושת השייכות. כל אחד צריך עוגנים. אזורי נוחות ש”מתדלקים” את הכוחות והאנרגיות. מגיל צעיר, חשוב להפוך כל אבן על מנת למצוא עוגנים של הצלחה. תחביבים, תחומי דעת, התנדבות, סביבה חברתית אלטרנטיבית. ככל שיש יותר חוויות הצלחה ושייכות, יש יותר כוחות להתמודד עם האתגרים. זה מוכח מדעית!
• איפשור וקבלה – הילדים שלנו הם לא אנחנו, ולא הבאנו אותם לעולם על מנת להגשים את החלומות שלנו. תנו להם להיות הם עצמם. יש להם צרכים אחרים וסיפור חיים אחר, יש להם התמודדויות אחרות ויכולות אחרות. אנחנו שם, בתוך הסיפור אבל ממש לא כשחקן ראשי. חשוב לתת להם את הליווי והכוח לעשות צעד צעד בדרך שלהם. הם צריכים אותנו כדי להיות הם, ולא כדי להיות אנחנו.
• וכדי לחזק את הנקודה הקודמת: הילדים שלנו רואים את עצמם דרך עינינו. המבט שלנו עליהם ואליהם הוא כמו מראה עבורם – אם הוא יהיה טוב, מעריך, מאמין ביכולותיהם ובכוחותיהם, כך הם יראו את עצמם. לכף נוסיף גם העברת מסר שאנחנו כאן לא משנה מה – בעליות ובירידות, בהצלחות ובכישלונות. זה התפקיד שלנו. לחזק אותם בכל דרך אפשרית. להיות שם עבורם.

ודבר נוסף, חשוב ביותר:

לחזק ולעודד לשינוי המצב – לא להשלים עם החרדה, לא לתת לקשיים לנהל את קבלת ההחלטות שלנו ואת שגרת היומיום. לא לאפשר לחרדה להגביל ולמנוע מהם את מה שמגיע להם חיים חברתיים, מקצועיים, זוגיים, מלאים ועשירים. לימודים, התפתחות אישית, יצירת קשרים – מגיע להם הכל, ואין סיבה להסתפק בפחות.
חרדות אינן גזרת גורל. הן מאתגרות ומרתיעות אך ניתן להתגבר עליהן. כדאי להתגבר עליהן. בעבודה הקבוצתית ברקפת מתאמנים ומתרגלים את היכולות החברתיות ומחזקים את “השריר החברתי” – ביחד, עם קבוצה נוספת של חברות וחברים החווים קושי דומה וחוששים כמוהם מההתמודדות היומיומית בסיטואציות חברתיות.

קבוצות רקפת המותאמות לגיל המדובר (18-21), ממוקדות באתגרים ובסוגיות המעסיקות במיוחד את הצעירים והצעירות הללו. משימות חיים שרלוונטיות במיוחד לגיל זה (הגיוס לצבא / האקדמיה / בחירת כיוון מקצועי / יצירת קשרים / זוגיות ועוד), ובהתאמות ספציפיות לו.
הנרטיב המשותף, החוויות השונות אך דומות שמביאים עמם המשתתפים, מייצרים משהו ייחודי. חוויה של הבנה ושותפות יחד עם יכולת מרגשת לחזק זה את זה ממקום אמפתי ומבין. כל זאת בהנחיה מקצועית ורגישה כמובן, תוך שילוב של שיח מובנה, דינמיקה קבוצתית ואווירה קבוצתית חווייתית ועוטפת.

מכירים בני ובנות 18-21 שהחרדה החברתית עוצרת אותם מלהגשים, לפרוח וליהנות מהתקופה הכי טובה בחיים? ספרו להם על קבוצות צעירי רקפת.