בשנה האחרונה רובנו היינו מבודדים, מרוחקים מאינטראקציות חברתיות, מקשר עין, שיח ושיתוף ומהזדמנויות לבטא את עצמנו בהן וליהנות מחברתם של חברים ומקורבים. זמן המסך שבר שיאים והחליף את אחד היסודות החשובים בחייו של אדם – האדם הוא יצור חברתי.
הבדידות, שהלכה וגברה, הביאה לעלייה ניכרת במצבי רוח קשים ואפילו בחרדה ודיכאון, כפי שמשתקף מדו”חות עמותת סהר ועמותת עלם מהתקופה האחרונה. תועדו מקרים רבים של התמכרויות, דיכאונות, ניסיונות אובדניים, כשרבות מהפניות למוקדי הסיוע היו של בני נוער (או של הורים לכאלו).
עליה בתחושת הבדידות ובצורך בסביבה תומכת
בסקר שקיימנו לאחרונה בקבוצות רקפת – של מתבגרים ושל בוגרים* – עולים נתונים מעניינים וחשובים על הצורך בסביבה חברתית, על הקושי שבחזרה לשגרה ועל המשמעות של ליווי מקצועי חברתי-רגשי בתקופת הקורונה:
כפי שחששנו, לאחר שלושת הסגרים שהיו בתקופה זו שהגבירו את הריחוק והעצימו את הבדידות:
76% מקרב הבוגרים ו- 62% מקרב המתבגרים דיווחו על עלייה בתחושת הבדידות בתקופת הקורונה.
רקפת התמודדה בשנה האחרונה עם פי 3 פניות מבכל שנה אחרת, רבות מהן מהורים מודאגים, שראו את ילדיהם הולכים ומסתגרים ואת “השרירים החברתיים” שלהם נחלשים ומתדלדלים. המרקם החברתי עליו עמלים ילדים ונוער בעיקר בבתי הספר התפורר והלך והאינטראקציות החברתיות בהן לקחו חלק בשנה זו הצטמצמו למינימום. גם בקרב הבוגרים נרשמה תופעה דומה נוכח התמעטות האפשרות לאינטראקציות חברתיות ומעבר גורף של מקומות עבודה, אוניברסיטאות ועוד למתכונת של עבודה / למידה מהבית.
בקרב מתמודדים עם חרדה חברתית מקבוצות הבוגרים (18+) רוב מוחץ של נשאלים (90%) דיווחו על צורך רב יותר במסגרת חברתית קבועה ותומכת בתקופת הקורונה והריחוק החברתי. הם אף שיתפו (86% מהם) כי בתקופות הסגרים, קבוצת רקפת היוותה המסגרת החברתית העיקרית שלהם מעבר לעבודה / לימודים.
גם בקרב משתתפי קבוצות הילדים והנוער ראינו חשיבות רבה בהשתתפות בקבוצות רקפת השנה.
למעשה, 65% מהם דיווחו כי רקפת היתה המסגרת החברתית העיקרית שלהם השנה, מעבר לכיתה וביה”ס.
כפי שמשתקף בדו”ח עמותת עלם הריחוק החברתי בשילוב למידה מרחוק, לחצים בתוך התא המשפחתי, הסתגרות וריחוק מהמעגלים החברתיים המוכרים השפיעו באורח קיצוני על בני הנוער. הדו”ח מציג שיעור מדאיג של נשירה ממסגרות חינוכיות, עליה בשימוש בחומרים ממכרים וגם בפגיעה עצמית. עלייה של פי 4 בדיווח על חרדה ודיכאון!
ברקפת, קיבלנו השנה פניות רבות מצד משתתפים והורים-למשתתפים שמעידים על קושי ובדידות, שגברו מאד בשנה זו.
צריך לומר כי בהקשר של חרדה חברתית עולות לא פעם שאלות לגבי המשמעויות וההשלכות של החרדה לאורך זמן, הקשר שבין החרדה והדימוי העצמי, והשפעת כל אלו על מהלך חייו של אדם. פרופ’ צופי מרום, פסיכולוגית קלינית המתמחה בחרדה חברתית ויועצת לעמותה מסבירה:
“פחדים מוגזמים משבשים את השגרה. ילד שלא ילך לתנועת נוער, לא ישתתף בפעילויות חברתיות או יתארח אצל ילדים אחרים, לפעמים עד כדי שהוא יחווה תופעות גופניות ממש בעת אינטראקציות חברתיות – מאדים, מזיע, נאלם דום, הדופק שלו עולה והוא מראה סימני לחץ קשים. אם לא נושיט לו עזרה, הוא ישאף תמיד להימנע ממצבים ששמים אותו במצבי הלחץ. זה לא נגמר אם לא מטפלים בזה כמו שצריך. להפך. זה אפילו מחמיר ומעמיק. הדימוי העצמי נפגע מאד והבטחון העצמי נעלם עם הזמן. כלומר אפשר בהחלט לומר שהזמן בעוכרינו במקרה של חרדה חברתית. לרוב זה לא משהו ש”מתבגרים ממנו” או חולף מעצמו. ישנם לא מעט מתמודדים עם חרדה חברתית שלא טופלו בזמן והגיעו אלינו בגיל מבוגר עם תחושות החמצה איומות. אחד המטופלים שלי כבן 50 תיאר את חייו כ’החמצה אחת גדולה’. ההימנעות מקשר חברי, הימנעות מבניית קריירה, מבניית קשר זוגי. גוררים בדידות וזו עלולה להוביל למצבי דיכאון של ממש”.
הקלה בטווח הקצר, החמרה בטווח הרחוק
כאן המקום לציין כי חלק מהמתמודדים עם חרדה חברתית חשו כי דווקא “זכו” השנה להקלה בהתמודדות היומיומית בה הם מתורגלים כבר שנים – הם נשארו הרבה בבית, לא נאלצו לצאת לאירועים חברתיים והתנהלותם החברתית לראשונה נתפסה כרווחת ונורמטיבית. עם זאת, להקלה הזמנית הזו יש מחיר המתבטא בקושי בחזרה לזירה החברתית. בסקרים שערכנו נמצא כי הן בקרב הבוגרים (68%) והן בקרב המתבגרים (60%), גבר החשש והקושי לחזור לשגרה ולהשתלב בסיטואציות חברתיות לאחר הסגרים.
אפרת אוסט, פסיכולוגית חברתית (MA) ומטפלת CBT בהכשרה, מנחה קבוצות בוגרים בעמותה, מסבירה: “שנת הקורונה איפשרה הימנעות כמעט מוחלטת מסיטואציות חברתיות. כפי שמראים המודלים הקוגנטיביים ההתנהגותיים לטיפול בחרדה חברתית, הימנעות לא רק משמרת את החרדה אלא גם מעצימה אותה לאורך זמן מכמה סיבות:
1.ההימנעות מאששת את המחשבה שאירועים חברתיים הם מאיימים ושליליים בלבד – בלי אינטראקציות חברתיות ממשיות שיכולות לסדוק או להפריך את המחשבות הללו – הן רק מתחזקות ומתעצמות עם הזמן.
2. ההימנעות גורמת לאיבוד הבטחון שניתן להתמודד עם החרדה: בשגרת טרום קורונה, נאלצו המתמודדים לנכוח באירועים חברתיים ויכלו להיווכח שהם מסוגלים לשאת את תחושות חוסר הנעימות, הלחץ והחרדה שעולות בהם, ושתחושות אלה לבסוף פוחתות ואף חולפות. אחרי שנה של הימנעות, רבים כבר לא בטוחים ביכולתם לשאת את הרגשות שעולים באירוע המלחיץ.
3. ההימנעות צמצמה את האפשרות לתרגל מיומנויות חברתיות – רבים מרגישים “חלודים” חברתית, השריר החברתי רפוי, הבטחון יורד והחשש לקראת אירוע חברתי עולה”.
ליעד, תלמיד חטיבה ומשתתף בקבוצת רקפת, מעיד על קושי שהועצם בתקופת הקורונה, וכן על הרגרסיה בתהליכים שהחל בהם – ועצרו: “אני מרגיש שעשיתי דרך, התקדמתי – כבר הייתי מוכן לנסות, להגיע למפגשים או אפילו ליזום כאלו – ומאז הקורונה אני מרגיש שאני ברוורס. חזרתי אחורה לפחות בשליש מבחינת האומץ והשינוי שכבר עשיתי וזה חבל לי. אבל אני זוכר שהייתי במקום טוב יותר – ואני מוכן להתאמץ כדי לחזור לשם, ללפני הקורונה”.
החשיבות של קבוצה חברתית-רגשית תומכת לחיזוק "השריר החברתי"
במהלך השנה האחרונה ותחת כל ההגבלות והסגרים המשכנו לקיים פעילות רצופה בכל הקבוצות ופתחנו קבוצות רבות נוספות – לילדים ונוער וגם לבוגרים, ותוצאות הסקר הן נקודת אור בתוך שנה מטלטלת:
אם תהיתם כיצד ניתן לתרגל מיומנויות חברתיות מרחוק (ZOOM), אולי תופתעו לגלות שלרובם זה לא הפריע –
77% דיווחו כי ההשתתפות בקבוצה מסייעת להם לתרגל את המיומנויות החברתיות שלהם גם דרך הזום!
80% מהמתבגרים ו- 76% מהבוגרים דיווחו שההשתתפות בקבוצת רקפת בתקופה זו תורמת להם!
מרבית המשתתפים ציינו את הסיבות הבאות כאופן תרומת הפעילות ברקפת:
הקלה על הבדידות, יצירת סביבה חברתית תומכת וקבועה, מרחב לתרגול מיומנויות חברתיות, תחושת שייכות והנאה.
שמרית, אמא של אורן, תלמיד חטיבה ומשתתף בקבוצת רקפת מספרת:
“תקופת הקורונה מאד לא פשוטה לאורן, הוא מבלה בבית תקופות ארוכות בבידוד חברתי שהשפיע עמוקות על מצב הרוח שלו… מיד עם ההצטרפות לקבוצה (רקפת) הוא חווה עלייה משמעותית במצב הרוח. מבחינתו הוא “קיבל אישור” שהמצוקה שהוא חווה היא משמעותית ומשותפת לעוד ילדים. הוא מוכן מאז להתנסות במצבים חברתיים כחלק מהשגת יעדים שהוא חוזר ומציב לעצמו. ולבסוף בזכות רקפת הוא לומד לגלות גמישות מחשבתית ופחות נוקשות וסגירות, הוא מוכן להיפתח לילדים אחרים וזה כשלעצמו מאוד משמח. לאחרונה, הצליח ליצור קשר הדדי עם חבר מהכיתה, איתו הוא מתכתב בצ’ט ואף הצליח ליזום מפגש עמו”.
להיחלשות היכולות החברתיות יש משקל כבד במיוחד במקרים של ילדים, נוער ובוגרים שגם ללא קשר לקורונה חווים קושי וחרדה חברתית. כאן ליבת העשייה של עמותת רקפת -מענה קבוצתי ממוקד, אפקטיבי וחוויתי, אשר מקל על השתלבותם החברתית של המתמודדים עם חרדה חברתית, קבוצות חברתיות-רגשיות לילדים, נוער ובוגרים, לתרגול וחיזוק “השריר החברתי” והביטחון העצמי. פעילות העמותה נולדה מההבנה כי הדרך לחיזוק ולפיתוח ביטחון ומיומנויות חיברות היא דווקא ביחד, בקבוצות, במסגרת המאפשרת פיתוח מיומנויות וכישורים, חיזוק והעצמת המשתתפים. האווירה מאפשרת התמודדות מיטיבה ומעודדת התקדמות במרחב נעים ובטוח, עם שותפים לתחושות ולדרך, ובהנחיה רגישה ומקצועית.
מה שעוד קרה בתקופה זו, זו עליה משמעותית בהיקף המתמודדים עם רמות שונות של לחץ וחרדה חברתית, גם כאלו שלא אובחנו בה בעבר, או הצליחו לדחוק אותה ולהתנהל עמה באופן סביר עד כה.
תומר איינהורן, מנחה קבוצות בעמותה ורכז איזור דרום + אונליין משתף:
“מאז תחילת מגפת הקורונה אני פוגש יותר ויותר מתבגרות ומתבגרים וגם כאלו שלולא המצב, לא היו מגיעים אלינו. אלו משתתפים שעד לפני הקורונה הצליחו להתמודד עם קשיים חברתיים בהצלחה כזו או אחרת, כי הייתה להם מעטפת חברתית מינימלית תומכת, בבית הספר או אחרת. ברגע אחד, הקורונה ביטלה את כל המסגרות החברתיות ואותם מתבגרות ומתבגרים, כבר אינם מסוגלים לשאת את הקושי החברתי לבדם. לצערי, כיום הם מגיעים אלינו אחרי יותר משנה של ניתוק חברתי שהלך והתעצם עם הזמן, וחשש מהיציאה מהבית, שהלך וגבר. קבוצות רקפת מחזירות למתבגרות ולמתבגרים את המסגרת שאבדה ומפגישה אותם עם בני גילם, שמתמודדים גם כן עם קשיים חברתיים דומים. הקבוצה מקנה להם מקום בטוח להיות מי שהם, בו חוזרת תחושת ה”ביחד” שאבדה”.
רצוי לשים לב לשינויים שחלו בעקבות משבר הקורונה.
בין אם אתם הורים לילדים שאובחנו בעבר עם חרדה חברתית או מראים סימני מופנמות וביישנות, ובין אם אתם בוגרים שחשים שאתם מתמודדים עם חרדה והימנעות מסיטואציות חברתיות – פנו אלינו להתייעצות.
אנחנו כאן עם מענה קבוצתי ממוקד ואפקטיבי למגוון גילאים. הקבוצות החברתיות – רגשיות של רקפת מלוות בהנחיה מקצועית ומהוות מרחב בטוח לתרגול מיומנויות חברתיות, למפגש עם מי שמתמודד עם קשיים דומים ולהעלאת הבטחון העצמי.
* בסקר השתתפו 116 משתתפי קבוצות ילדים ונוער ו-75 משתתפי קבוצות בוגרים.
