משמעות התהליך המתקיים בקבוצה חברתית-רגשית – בזמן בית הספר

הקבוצה היא קודם כל עוגן חברתי וקבוצת שייכות, אלטרנטיבית, והיא גם מענה רגיש ואפקטיבי למה שאותם מתבגרים חסרים. פעמים רבות היא נכנסת לתוך וואקום, ריק של בדידות, תחושת חוסר ערך ועצבות גדולה. עבור אותם תלמידים ותלמידות, שנאחזים בחופשות כדי “להצדיק” את בדידותם, שמבלים ימים שלמים לבדם בביתם כי אין להם את מי לפגוש, שמסתובבים בביה”ס כצללים בלתי מורגשים וכבר הפסיקו לנסות –

הקבוצה, מיד מההתחלה ובתוך מספר מועט מאד של מפגשים מאפשרת שינוי אמיתי, לחיים. כי היא מערערת את אותה “ידיעה” שהם מחזיקים ומתחזקים, שהם לבד בעולם, שהם לא חלק מההתרחשות החברתית וגם לא יכולים להיות. שכל מה שקורה לחבריהם למרחב החברתי קורה ויקרה בלעדיהם.

כששאלתי קבוצה שבהנחייתי מה התוכניות שלהם לערב ל”ג בעומר וליום החופש שלמחרת, התשובה הגורפת היתה: כלום. לא מדורות, לא חברים. כלום. עצוב לראות ולשמוע אותם, במיוחד כשאנחנו יודעים מה בני נוער מתכננים לערבי ל”ג בעומר ודומיהם, כשאינם מתמודדים עם קושי חברתי מגביל ומצמצם. 

מספר שבועות לאחר פתיחתה של קבוצה אנחנו רואים בהדרגה מספר תהליכים מקבילים ומרגשים:
תחילה הם מתארגנים קבוצתית. נוצרת קבוצת שייכות, שבה באופן הדרגתי נוצר לכל אחד ואחת תפקיד. הם מגיעים עם מעט מאד אמון אם בכלל, מתנהלים בריחוק ובידוד, חוששים להביע דעה, להשמיע קול, להתבלט או אפילו להיות מורגשים.
הדבר הראשון שקורה זה שהם מגלים שהם לא לבד בקושי הזה, ושזה בסדר. וגם – שהם יכולים אפילו להקל ולעזור בעצמם לתלמיד או תלמידה שחוששים כמוהם או יותר מהם. לנירמול של הקושי יש משמעות רבה מאד בקבלה העצמית, בסליחה, ואז – משנוצר אמון וגם תפקיד, מתחזקת גם המוכנות להעז ולנסות עוד. תלמידים ותלמידות שיתפו אותי כי “הקבוצה עוזרת להם, להיפתח, להרגיש בטוח, ליהנות” וגם – “לספר את כל הדברים שסיפרתי כאן כאילו אף אחד לא נמצא בחדר…“, “הקבוצה עזרה לי להיפתח והקשיבה למה שיש לי לומר כמו שאף אחד לא עשה קודם“.

ככל שהם מעזים ומתנסים, בקבוצה, הם חווים חוויה מתקנת של מסוגלות ואף הצלחה כל זאת בתחום שעד כה נמנעו ממנו כליל, או חוו בו כישלונות ואכזבות. כיוון שהתגובה לה הם זוכים היא מחזקת ומעודדת הם מעזים יותר. התהליך של שינוי הדרגתי בדפוסי חשיבה הוא אקוטי. ילדים וילדות שעד כה החזיקו ב”ידיעה” שהם לא מעניינים אף אחד, לא מצחיקים, לא מסוגלים ולפעמים אפילו לא רוצים – מגלים שכן, יש בהם הרבה טוב, שמעניין, מסקרן, מצחיק אחרים, שהם כן יכולים לנהל שיח ואפילו בהצלחה, שהם אפילו יכולים ליהנות מכך – ורוצים עוד.

בקבוצה הם לומדים לאתגר ולהטיל ספק בכל אותם דברים שמנעו מהם השתלבות חברתית עד כה. הם משנים דפוסי חשיבה מעכבים ומחליפים אותם בכאלו שמקדמים אותם. כאן מתחיל תהליך נוסף וחשוב – לאט לאט, תוך קבלת חיזוקים שבועיים מהקבוצה, הם מיישמים את השינוי גם מחוץ לקבוצה. אנחנו רואים כאן שני צירים שמזינים אחד את השני: הנאה מתוך הנעה, והנעה מתוך הנאה.